היי,
אני גר עם כמה שותפים, אחד מהם הוא מישהו שאפילו עובד איתי. אני רואה אותו הרבה ויוצא שאני גם מדבר איתו הרבה.
הוא טיפוס קצת מוזר, קצת אדיש, נראה שלא אכפת לו כל כך מאנשים באופן כללי (יותר מהבנאדם הממוצע..).
קשה לי להסביר בכתב בקצרה, אבל הוא טיפוס כזה שנחמד לי לדבר איתו, אבל הוא גם יכול להיות מאוד לא חברי. אני משתדל לא לספר לו בדיחות שלי כי אני יודע שיש לו חוש הומור שונה משלי, והוא כל הזמן מדבר על עצמו ועל דברים שהוא עושה במחשבה שזה מאוד מעניין אותי (ואני מנימוס לא עוצר אותו ומקשיב כולי תמיד), בעוד שאם אני אומר משהו על עצמי אני רואה חוסר עניין, הוא יכול לומר לי גם שהוא לא הקשיב למה שאמרתי למרות שאני מדבר מולו במשך דקה (ושוב, יוצא שאני אומר לו משהו פעם בהרבה זמן).
עד כאן הכל בסדר, לא נורא, הבעיה היא שאני לפעמים יכול להרגיש איתו בנח ולספר בדיחה, או לספר משהו שלא יעניין אותו, והוא יכול לומר לי "אולי אם הייתי שם זה היה מצחיק" או שהיום אמרתי משהו והוא אמר לי באמצע "תסתום", אמרתי לו "למה אמרת לי לסתום?" בטון ניטרלי. והוא אמר "סתם לא רציתי להמשיך להקשיב למה שאתה אומר זה לא עניין אותי", צחק והמשיך בעניינו, כאילו הכל כרגיל (הוא גם לא אומר את זה בטון כלשהו, הוא פשוט לא מבין).
עכשיו אני לא יודע איך להתמודד עם זה, אם אני מתעלם מקיומו, אז הוא לא מבין אותי, וגם אני מרגיש רע שאני צריך להתעלם ממישהו. אם אני אגיד לו משהו, אני ארגיש שאני יוצא סתם בכיין וחסר ביטחון. ואני לא מצליח להתעלם מזה, זה גם מוריד לי את הבטחון העצמי כשמישהו בסביבה הקרובה אליך אומר לך לסתום כי אתה לא מעניין אותו, גם אם אני לא אדבר איתו אני ארגיש רע.
מה אתם חושבים? אני מגזים? איך להתמודד כשאי אפשר סתם להתעלם? מה אני יכול לומר לו באותו הרגע?
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות