שלום לכולם, אני אדווה בת 28 נשואה באושר ולפני כחודשיים נולד בני המקסים, שי-לי.
כשמו כן הוא, הגיע אלינו ממש כמו מתנה.
שי-לי נולד במשקל שהוא מאוד ירוד, אך לא ייחסתי לזה חשיבות גדולה.
מיד לאחר הלידה, נכנסו אליי לחדר התאוששות כמה רופאים בכירים והודיעו לי שלבני יש בעיה בכרומוזומים בגוף, מה שמנבא על תסמונת דאון.
מאותה שניה, כל מה שהם אמרו לי לא שמעתי, התכנסתי בתוך עצמי וחשבתי מה יהיה הלאה.
ברור לי שזה בני ואני מקבלת אותו בכל מצב אך איך הוא הולך להשפיע על חיינו?
גידול ילד עם תסמונת דאון הוא גידול לא פשוט, הוא מצריך כוח רב, סבלנות ואת מלוא ההבנה.
לילדים עם תסמונת דאון יש סימנים חיצוניים ואיני יודעת אם אני מסוגלת להתמודד עם התגובות של הסביבה.
אני כל הזמן חושבת איך הוא יוכל להתמודד מבחינה חברתית? הנוער כיום הוא אכזרי, ישירות מתייגים ילד עם תסמונת דאון כילד "מפגר", אני יודעת שיצחקו עליו ויעבירו אותו תלאות קשות.
כדאי לי לשלב את בני במסגרת רגילה עם תמיכה ועזרה כדי ליצור שיוויון ולמנוע בידול או שמא עדיף לי לבודד אותו ולשים אותו במסגרת מיוחדת עבורו?
אני רוצה להביא עוד ילדים לעולם, אך מאוד מפחדת שגם השאר יוולדו לי עם תסמונת דאון, זה יכול לקרות?
כמובן שאפנה לרופאים ואנשי חינוך אך אשמח לשמוע עצות ראשוניות ממכם הגולשים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות