נתחיל בכך שאני אחרי לידה של נסיך קטן , יד לי בעל מדהים אבל כנראה שהוא אטום קצת במובנים מסויימים ו, בתקופה האחרונה אני מרגישה רייקנות סיימתי לימודים אקדמאיים בהצלחה ציפיתי להצליח למצוא עבודה טובה יחדתי נסיך מהמם ציפיתי מבעלי שיפתיע אותי במשהו קטן פרח אפילו משהו הוא כן היה איתי בלידה ותמך אבל לאחר מכן לאחר 5 חודשים של חופשת לידה הוא החל לזרוק הערות שאני לא עושה כלום למה אני לא מחפשת עבודה שולחת קורות חיים , במהלך התקופה ישנו בחדרים נפרדים מבחירה בגלל הדימום ורק שטבלתי חזרנו לישון יחד ציפיתי שיחמיא לי קצת לפעמיים מילה טובה עושה טוב לנפש אפילו שיגיד לי בימים פנויים בואי נלך לארוחת בוקר יחד משהו יציאה משותפת לבד !!! בלי חברים רק אני והוא וכלום !!! אני רואה שהיציאות שלנו תמיד עם חברים וכאילו שאנחנו לבד אין כל כך הרבה על מה לדבר חוץ מעל הבעיות המשפחתיות עם ההורים שלנו כל אחד והצד שלו ובזוגיות שלנו תמיד אני יוצאת העצלנית שאין לה כוח לחפש עבודה שתואמת את התואר האקדמי , אני מרגישה שאין מי שבאמת מבין אותי , אני מרגישה רייקנות כאילו אני כלום כל מה שאין עושה בשביל כל הסובבים אותי וכולם מפילים עליי את הבעיות שלהם כי תמיד אני מראה חוזק אבל מבפנים אני מפוררת ...אנחנו גם גרים אצל ההורים וגם ככה המצב ביניהם הוא מלחמות כל היום ואת כל כולי אני נותנת לנסיך הקטן שלי את כל החום והאהבה את כל מה שיש לי נותנת לאוצר הקטן שלי אבל בזוגיות בעבודה ובבית מרגישה רייקנות איומה ....אין לי זמן לעצמי אפילו זמן להיות עם עצמי ולהתרוקן אין לי אני זו שתמיד מייעצת ועוזרת לאנשים אבל אף פעם אין מי שיקשיב לי ...לכאב שלי לרייקנות שאני מרגישה ...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות