מאז גיל 12 כשהתחלתי להתבגר מינית גופנית ונפשית והפכתי מילד חמוד ליצור האומלל שאני היום,אין לי רגע אחד קטן ומסכן של אושר.
אני מכוער וגם נראה כמו מחבל של דאע"ש ואנשים עוברים מדרכה בלילה כשאני הולך.
אני הכתם של המשפחה,הבן הבכור והיחידי במשפחה של בנות שכולן יפות ומוצלחות ועם חבר חצי דוגמן ורק אני הזבל שעובד בפיצה של דוד שלו כי אף מקום אחר לא מוכן להחזיק אותו.
שברתי להורים שלי את הלב,לכל המשפחה,ציפו לאיזה בכור אכבר גבר ויצא להם תת אדם חלשלוש שלא טוב בכלום,כוסעמק מה ביקשתי? להיות טוב במשהו אחד,אחד,שאני יוכל ללכת ברחוב ויגידו "זה ***,הוא נגר,זה ***,הוא טבח".
אבל לא! לאלוהים יש תוכניות אחרות בשבילי והוא טורח שוב ושוב לעצור עם האצבע את ההתקדמות שלי בכל תחום שאני פאקינג ניסיתי או חשבתי שיש לי בו איזה טבע או הנאה עד שהתוצאות צועקות לי באוזן,"אתה בינוני,אתה בינוני."
אפילו להתאבד לא הצלחתי,זה כמה אני אפס,קוקסינל רגיש שמפחד שאחיות שלו יבכו עליו שבוע ואז ישכחו אותו כמו שכולם.
איך אמר זוהר "בלי כף יד מלטפת,בלי שכם ידיד"... תנו לי טעימה קטנה מיזה,טעימה!!! אבל לא,כולם יטרחו להזכיר לך שאתה לא ראוי להפיץ את הגנים שלך הלאה במבטים סולדים ברחוב,בכיתה,בבית.
פלא שאתה מדוכא? או שזה המוח שמאותת לך שעדיף לך לפרוש מהמשחק.
פלא שאתה אימפוטנט? או שזה הז** שלך מרמז לך שממילא השימוש היחידי שלך בו יהיה להשתנה.
וואלה אין אור בקצה ואני אפילו לא יודע למה אני כותב תחרא הזה פה כי זה אתר של שאלות ובינתיים זה רק מגילה של אומללות בלי סימן שאלה אבל בא לי להחזיר קצת לעולם המזד**ן הזה בדרך העלובה והפחדנית שלי,בעילום שם,במציאות מדומה.
כי כזה אני,אפס וכלום,כמו העולם הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות