שלום, היום אני חוגגת 23 .אף פעם לא היה לי חבר. אני רושמת פה כי אני חייבת להוציא את מה שאני מרגישה. רע לי. אני מרגישה מיואשת. אני מרגישה ריקנות. מרגישה שאין לי כלום ושפשוט נמאס לי לחכות. לא בא לי לעשות כלום בא לי פשוט להיעלם. אני בריאה יש לי את המשפחה הכי מדהימה וטובה שיכולתי לבקש אבל עדיין התחושת ריקנות הזו לא עוזבת אותי. פשוט זהו.אני לא מסוגלת יותר להיות לבד. והאמת שאני גם לא מבינה איך אני לבד. כולם אומרים לי שאני נראת טוב, אני בן אדם נחמד,רגוע,אומרים.גם מצחיק.אני נאמנה לחברות למשפחה ולכל מי שסביבי.אני ביישנית ממש,גם קצת חסרת ביטחון.אבל עדיין אז איך זה שאני לבד? איך זה שבחיים לא היה לי חבר. איך זה שמישהו לא ראה אותי עדיין והחליט שהוא רוצה אותי ויעשה הכל בשביל להשיג אותי? אפילו שאני לא יוזמת. איך זה שאף אחד לא התאמץ קצת בשבילי? אני מרגישה כל כך לא מיוחדת. לכולם סביבי פשוט לכולם יש אהבה ואני רואה כמה שזה ממלא את כולם. עד לא מזמן האמנתי למשפט שחברה אמרה לי שהאהבה שלי הולכת להיות כל כך גדולה ואמיתית ושזה יפצה על כל הלבד הזה שלי. שלא סתם לוקח לזה כל כך הרבה זמן להגיע אליי. ואני באמת חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי וחשבתי שזה קרוב אליי אבל לא זה לא מגיע.אני כבר בת 23 ההיתי בטוחה שבגיל הזה אני ידע לפחות מה זה אהבה. אני מרגישה כל כך רע כואב לי כל כך בלב אני לא יכולה להמשיך ככה. יש לי כל כך הרבה אהבה לתת ואני לא יודעת למה זה לא מגיע לי? מה עשיתי רע שהדבר הכי בסיסי -אהבה לא מגיע אליי? כולם סביבי מרחמים עליי שאני לבד שזה גורם לי להרגיש רק עוד יותר רע. אני מרגישה מסכנה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות