רוצה להביא אותו הביתה אך מפחדת מאמא, נמאס לי להיות כפופה לחיים שלה...

כבר מגיל מאוד צעיר נורא פחדתי מאמא שלי. תמיד היתה משווה אותי לילדות אחרות, אף פעם לא היתה מרוצה מההתנהגות שלי או מהמראה שלי, תמיד רזה מדי או שמנה, תמיד לא הייתי חכמה מספיק ותמיד יכולתי יותר ולא עשיתי. חיכיתי מאוד לגיל 18 כי האמנתי שזו ההזדמנות שלי לצאת מהבית, להתחיל חיים עצמאים בין אם זה בצבא או בין אם זה צעד יותר קיצוני כמו מעבר דירה. אבל הגיוס שלי רחוק מאוד ויוצא שאני כבר חצי שנה יושבת בבית עם ההורים שלי. אבא שלי הוא לא דמות דומיננטית בחיים שלי, ואמא שלי היא זו שמלחיצה אותי ומאיימת עלי, אפילו בלי להתכוון. היו מקרים שבהם ניסיתי להגיד לה שאני באמת מפחדת ממנה ושהיא דמות מאיימת והיא אמרה שחבל לה שאני חושבת ככה ושזה לא נכון, ופעם אחת בכיתי בצורה היסטרית אחרי ריב איתה וצעקתי על אבא שלי שאני שונאת אותה. כל המקרים האלה טושטשו כאילו לא היו. בנוסף הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית במשך שנתיים שלא הניב שום תוצאות. כל הקשר איתה (אמא) השפיע עלי מאוד במהלך גיל ההתבגרות מה שהוביל לביטחון עצמי ירוד, התקפי חרדה ודיכאון קל.

כל ההקדמה הזו בשביל לעבור לנושא המרכזי באמת. לפני כשלוש שנים הכרתי בחור ברשת, ומאז אנחנו בקשר. היו לנו כמה הפסקות אבל רק בגלל שלא יכולתי להביא אותו הביתה והוא לא אותי. אפשר להגיד שאנחנו בקשר רציף קרוב לשנתיים. היום אני בת 18 והוא בן 25, שזה אולי נשמע בעייתי אבל אני מכירה זוגות עם הבדלי גיל כאלה ואני מנסיוני יודעת שגיל הוא לא פקטור. הוא בחור מדהים ויש ביננו אהבה ענקית.
-חשוב לי לציין שיצא לי להכיר ולצאת עם בחורים אחרים, ולא, לדעתי אני לא מפסידה שום דבר וכל ה"את עדיין צעירה" "את תמצאי מישהו יותר טוב" לא מדבר אלי, כי אני באמת רואה בגבר הזה אבא לילדים שלי.
אנחנו ברצינות מדברים על מעבר לדירה משותפת יחד ומפגש עם ההורים. אמא שלי אף פעם לא חסמה אותי בקשר לבנים, אבל אני עדיין מפחדת לספר לה עליו. לא מזמן היה איזה מקרה שהיא רצתה לשדך לי בחור בן 24 והייתי מופתעת שהגיל שלו לא מפריע לה, אבל היא טענה שהיא מכירה אותו ושהוא בחור טוב. לאחר הפעם הזו לא שמעתי עליו יותר בכלל.

בקיצור. הייתי מאוד רוצה להביא את הבחור הביתה, אבל לא הייתי רוצה לספר שאני "מסתירה" אותו כבר כמה שנים ושהכרנו ברשת. רציתי לספר שהכרתי אותו לא מזמן באיזה פאב בעיר ומאז אנחנו בקשר, ואולי להוריד קצת מהגיל שלו. העניין הוא שאני מפחדת נורא, כל פעם שאני רוצה להעלות את הנושא אני קופאת במקום ומוותרת. אני חושבת שאני מפחדת כל כך כי זה הקשר הראשון שאני רואה בו דבר כל כך גדול ורציני, והיא לא תבין את זה. מה עושים? בבקשה תעזרו לי, אני חייבת להתחיל לנהל את החיים של עצמי ולהפסיק להיות כפופה לשלה.