שלום לכולם.
אני בת 23 ,עובדת ומתחילה ללמוד בקרוב בזוגיות מדהימה כמעט 4 שנים.
חושבת הרבה על ההתנהגות שלי כלפי אנשים.ולאחר לא מעט ביקורות טוענים שאני נחמדונת מידיי .חונכתי טוב ללא ספק ויש בזה הרבה חן ואני גאה בעיקר בסבתא שלימדה אותי להיות בן אדם קודם ואז כל השאר.
כאשר אני לא מסכימה עם מישהו אני יגיד לו אבל בדרך נעימה .(סביב קופלימנטים)כאילו לא ישר וחד .אני לא נוטרת טינה ,סולחת מאוד מהר.,ומבקשת סליחה מאנשים שלפעמים לא מגיעה להם בכלל.סתם בשביל הספיק שלי שלא פגעתי בהם.
אפילו יש מישהו בעבודה שאומר לי את תמיד כזאת נחמדה?יש מצב שאת עצבנית לפעמים?
שוחרת שלום מידיי לא טיפוס מלחמתי .אבל גם שאני מנסה להציג טענה נוגדת למישהו תמיד אני מבקשת סליחה בסוף .כאילו מתכנסת בתוך הקונכיה.כנראה אני מפחדת להצטייר כרעה או כחסרת רגישות.או מפריע לי מה אחרים יגידו ויחשבו עלי.
בא לי להיות מרשעת לפעמים ,אני פשוט לא יכולה.ברור שלעתים אני עצבנית אני דורשת לקבל בחזרה.אבל כאילו בא לי גם להיות הוגנת כלפי עצמי,ולא לעשות תמיד מה שאומרים שהכי נכון לי והכי טוב לי העיקר לרצות אנשים אחרים ולא אותי.
כמה דוגמאות:
ההורים שלי גרושים ואבי ברח לחול עקב חובות כאן ,שאמא נשארה לבד עם העול הזה אני עדיין מדברת איתו אוהבת אותו .ובוכה כשהוא מתקשר.על כל הסבל שהוא ומשפחתו גרמו לנו?
אני פשוט לא מסוגלת לשנוא אותו .
כשנרשמתי ללימודים ,לא באמת הרגשתי שזה התחום שלי אלא נרשמתי כי לא היה לי נעים שהצקתי להם ברישום(זה התפקיד שלהם ואני כועסת על עצמי בדיעבד).
בבית אני מנקה מסדרת מבשלת ,ותמיד אומרים לי שזה לא מספיק ואני מצדיקה אותם.(למרות שלדעתי אני עושה מספיק למישהי שגם לומדת וגם עובדת)חברות שלי לא עושות שום דבר בבית שלא לדבר על הסטודנטיות
בקיצור מה אני צריכה בשביל להרגיש טוב עם עצמי ולא מוותרת בקלות ועומדת על שלי
טיפול פסיכולוגי ?מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות