אני חייבת לפרוק את זה..
התחלתי תקופה חדשה בחיי בהרבה מובנים. התחלתי ללמוד עברתי לדירה משלי, הכרתי אנשים חדשים ואני כל הזמן עסוקה בין הלימודים לעבודה.
לפני שבוע בערך נפרדתי מחבר שלי בשנה וחצי האחרונות.. אני מרגישה כל כך לבד.. בשיא תקופת המבחנים, אין לי זמן לראות אף אחד חוץ מאת החברים ללימודים שאיתם אני לומדת למבחנים. הם עדיין לא כמו החברים מהבית שבאמת יכולים להיות שם ולעודד אותי. חברות שלי בעצמן כל אחת בתסביכים שלה(גם ענייני חבר..) ולאף אחת אין את הכוחות להרים את השנייה. אני פשוט מרגישה לבד... אין לילה שאני לא מעבירה בבכי, ברגע שאני הכי זקוקה למישהו שיהיה איתי ויחבק אותי כבר אין לי אותו.. אני מפחדת שאשאר לבד עכשיו לכמה שנים. ואיך אפשר לחיות בידיעה שהחיים רק מתדרדרים? לימודים.. 3 שנים של לחץ ועומס. ומה אח"כ? מתחילים עבודה.. יופי.. אולי על הדרך מתחתנים ואז מביאים ילדים ואז מה? זהו... שגרה שכזו שאני פשוט מפחדת להגיע אליה.. אני מפחדת מהעתיד החיים נראים לי כל כך שגרתיים וחסרי תכלית.. אני לא מהבחורות שחלמו כל חייהן להתחתן ולהביא ילדים. אני רוצה להגשים את עצמי להתפתח ולהתקדם. אבל זה נראה שאין טעם.. בסופו של דבר יש רוטינה מסיימת שצריך לעבור.. בקיצור אני מיואשת מהווה מהעתיד ומהכל.. אשמח לכמה עצות מעודדות איך לצאת מהלופ הזה.. תודה לעונים..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025