יש לי חבר כבר כמעט שלוש שנים.
אנחנו במערכת יחסים חמה ואוהבת עם ריבים קטנים, כמו כל זוג רגיל
הכימיה בינינו מצוינת ואנחנו מבינים אחד את השנייה
הבעיה היא שהוא לא קנאי בכלל, זה אולי לא נשמע כמו בעיה אבל זה גובל כבר באדישות, ממש לא אכפת לו משום דבר שאני עושה והוא כאילו סומך עליי יותר מדי.
אני ממש לא טיפוס שבוגד ובחיים לא אעשה את זה, אבל העובדה שהוא סומך עליי ככה מעלה בי את השאלות - הוא לא חושב שאני בן אדם מושך מבחינת הסביבה? הוא חושב שאין סיבה שהוא ידאג פשוט כי אין סיכוי שאני אצליח לעשות משהו?
יש לציין שאני גם קצת קנאית, היה סיפור ממש רע בינינו לפני כמה זמן שממש ערער את הביטחון שלי בו, אם כי -לעולם- לא אמנע ממנו לבלות עם מי שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, כל עוד הוא לא עושה את זה במקום לבלות איתי. קנאית בפרופורציה, מה שנקרא.
כשהייתה התקרית הנ"ל בינינו דיברנו על זה, והוא חושב שאני מקנאת יותר מדי ו'חונקת' אותו בקשר לזה, וההתנהגות שלי נראית לו מוגזמת פשוט כי לא אכפת לו -בכלל- ממה שאני עושה.
לדעתי זה חשוב שתהיה מידה מסוימת של קנאה, כמובן שכל אחד צריך לסמוך על בן/בת הזוג ובאמת שאני בחיים לא אחשוב על להסתכל על מישהו אחר. יש לי את החבר שלי ואני מאוהבת בו מעל לראש, אבל האדישות הזאת שלו, חוסר העניין והביטחון המופרז גורמים לי לחוסר נוחות, וכביכול מקצינים את הקנאה הבאה מצדי, וזה לא בסדר כי אני מתנהגת בצורה מאוד נורמלית וממש לא קיצונית.
אני מגזימה? איך מתמודדים עם זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025