חושבת על שאיפות מסוימות בחיים ולא יודעת איך לממש אותם

אז ככה אני בת 16 כיתה יא , אני לומדת בבית ספר של בנות (בית ספר דתי)
וכל יום יוצא לי לחשוב כמה אני לא מרוצה מהחיים שלי
אני כל הזמן חורשת למתכונות ובגרויות ( מאז שאני מכירה את עצמי )ניתקתי את הקשר עם החברות הכי טובות שלי אני בגלל שהתפצלנו בכיתות אני לא מדברת איתם כמו פעם (הכיתות התפצלו מכיתה י׳)נשארה לי חברה אחת טובה שאיתה אני מסתובבת רוב הזמן , בקושי אני יוצאת וגם שאני יוצאת זה בדרך כלל למקומות שאני לא נהנית בהם
אני מאוד רוצה להתחיל לעבוד אבל זה תקופה עמוסה מאוד, אני רוצה מאוד למלצר אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל גם אין לי בכלל ביטחון ללכת לחפש עבודה
אני רוב הזמן חושבת על איך להשיג עבודה ושקועה בזה במקום לחשוב על הלימודים שלי
כי אני חייבת כסף לכל מיני דברים והורים שלי לא יכולים לממן אותי
אני לא יודעת מה יהיה איתי
אני חסרת ביטחון אני מתביישת לדבר עם אנשים
אני תמיד רואה את עצמי נכשלת בדברים שאני רוצה לעשות עם עצמי וזה מרתיע אותי מלנסות אני לא יודעת מה לעשות כבר ,
אני כל יום אומרת לעצמי שלימודים זה לא הכל בחיים ונמאס לי שכל הימים שלי סובבים סביב זה אני רוצה לשלב עבודה ולימודים
אני גם חושבת על מה יהיה איתי בצבא ,איך אני יסתדר מבחינה חברתית שמה !
בחיים לא הייתי בסביבה עם בנים אני לא רגילה לזה ,אז המחשבה על זה די מלחיצה אותי ,
אני אוהבת לצחוק אני אוהבת לדבר ולהיות עם אנשים אבל זה דיי תלוי כי יש אנשים שאני כן מרגישה פתוחה לדבר ולצחוק איתם ויש אנשים שאני לא מרגישה פתוח לדבר איתם ואני דיי מתביישת לידם,
לאחרונה הייתי ביומולדת של חברה טובה שלי והיה שם בנות שאני מכירה ואני אוהבת והיה לי ממש כיף שם צחקתי והצחקתי אחרים שרתי קריוקי רקדתי
הבנות שהיו שם זה בנות שאני מכירה ואוהבת והייתי ממש פתוחה איתם וגם ממש התבאסו שיצא לי ללכת מוקדם
אבל למשל עם הכיתה שלי אני לא מרגישה פתוחה , אני לא יוכל לעשות את זה
אני לא מבינה את עצמי יש פעמים שאני חושבת שאני חברותית ויש פעמים שלא , יש פעמים שאני חושבת שאני מצחיקה ויש פעמים שלא ,
יש מיליון דברים שאני לא יכולה להגיד בוודאות על עצמי וזה מחרפן אותי
יש מיליון דברים שאני חושבת עליהם ורוצה שהם יקרו ואני לא יודעת מאיפה להתחיל
מה אתם חושבים ?