ללכת או להישאר?

היי.. שלום,
לפני בערך חודש, התחיל קשר ביני לבין מישהו שאיתי כבר חצי שנה באוניברסיטה, אבל אף פעם לא דיברנו כי הוא ביישן וגם אני. תמיד שמתי לב אליו, ביישן, ילד טוב, שקט, חמוד, ונורא נורא הטעם שלי.. פתאום הוא פנה אלי בנחמדות ונהיינו בקשר הדוק. הוא רצה לדעת עלי הכל, מתעניין, יכולנו לדבר שעות והיה, על מה. התעניין לא משנה מה כתבתי, מליון נושאים משותפים, הוא הבין אותי ואני אותו. כימיה מעולה,בסופו של דבר נפגשנו והייתי המומה, הערב הכי מדהים בחיים שלי. הכיר אותי לאמא שלו ולאחותו, ולחברים שלו, דאג לי, לא עזב אותי לשנייה, הביא לי יחס, ובפעם הראשונה גבר שלא מנסה לנשק אותי ובכלל לא אכפת לו מהמראה החיצוני שלי.. הוא ראה אותי כמו שאני מעבר והתרשם מכל דבר קטן.. העלה לי את הביטחון ופשוט עשה אותי שמחה! עבר רק שבוע וכבר נהיינו ביחד.. כן מהר. אבל פשוט שנהיינו ביחד וחשבתי על זה הבנתי שאן סיכוי שזה בכלל לא יעבוד! היה כל מה שצריך כדי להקים מערכת יחסים מצליחה! וטעיתי... הוא עבד מלא, ראיתי אותו אולי פעם בשבוע וזה תמיד היה עם חברים שלו.. הוא אף פעם לא יצא איתי רק שנינו לבד.. ושהינוו יושבים עם חברים שלו היו פעמים שהוא בכלל לא היה שם לב אלי, ושהייתי מנסה ליזום את זה הוא היה טוען שאני " מציקה" בקושי ראיתי אותו עקב העבודה שלו, שלא נדבר על זה שגם בימים שלא היינו מתראים הייתי מקבלת הודעה ביום" מיאמור לילה טוב אני ידבר איתך" היה אפילו יום אחד שיום שלם הוא לא ענה לי ולא התקשר ולא כלום. גם התווכחנו על שטויות והוא אפילו ניתק לי בפנים.. גם הוא אף פעם לא היה מנשק אותי בפה ליד חברים שלו אפילו שלום או אפילו להתראות כאילו הוא מתבייש בי אבל מצד אחד הוא היה גאה בי ליד כולם.. אבל בסופו של דבר, הוא כיבד אותי! ומעולם לא צעק עלי, וידע לבקש סליחה שהוא טעה, ושבר את הקרח אחרי כל ויכוח,אבל בכל ריב הוא היה היה מזכיר פרידה, לא משנה מה אמרתי הוא מצא את זה במילים שלי. ואם מישהו היה פוגע בי הוא היה מתעצבן ואפילו קצת מקנא לי.. הייתי חשובה לו וגם מליון פעמים הוא הבהיר שהוא רואה אותנו בקשר של שנה שנתיים אפילו שהוא יתגייס.. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי עוד מאותו הערב שהתנשקנו. היה ניראה לי הזוי.. סיפרתי לו אפילו את הסיפור חיים הקשה שלי והוא טען שהוא מבין אותי עכשיו, עוד יותר, ושהוא מוכן להיכנס למיטה החולה הזאת.. היו ימים שהכל מושלם וימים שהכל זוועה! אנחנו רק שלושה שבועות ביחד וכמו גרושים אנחנו נראים.. בשישי אחד זה היה השיא! עד שאנחנו אצלו לבד בבית בלי חברים הוא עייף ומתלונן כל הזמן על זה שהוא עוד צריך ללוות אותי לבית כי אני שומרת שבת, הרגשתי כאילו הנוכחות שלי מפריעה לו והוא רק מת שאני ילך איכשהו, ופתאום חברים שלו מתקשרים אליו והוא לא עייף ואומר לי בואי נצא. במוצאש רבנו, ואז הוא אמר לי שהוא יבוא לשכונה שלי ונדבר. דיברנו ו..., פתאום אן על מה לדבר. אן בכלל נושאי שיחה. אן כימיה. אנחנו קולטים כמה אנחנו שונים אחד מהשני..יותר נכון הוא קלט, שתקנו הרבה. היה רגעים מביכים, אנחנו ממש הפכים!!! ככה הוא טען . מה אתה רוצה לצאת עם אחותך התאומה?!?! חשבתי לעצמי ולא היה לי אומץ להגיד את זה בכלל.. הוא שונא איפור אני מתאפרת,( לא כ''כ הרבה) הוא אתאיסט ואני מסורתית, הוא רוצה להכיר את ההורים שלי מוקדם אבל אני צריכה לדעת שזה רציני במאה אחוז ושווה שאני יביא אותו לבית.. כי זה בעייה כי ההורים קצת דתיים, גם מציק לו שאני לא שוכחת מהעבר שלי ותמיד מזכירה אותו, מציק לו שאנחנו לא יוצאים בשישי כי אני שומרת שבת, מציק לו אלף דברים! הוא לא מקבל אותי כמו שאני.. הוא אתאיסט ואני קיבלתי את זה, הוא לא לומד וקיבלתי את זה, הוא עצבני וקיבלתי את זה, הוא לא מביא לי יחס בקושי ואפילו את זה קיבלתי והוא כלום.. מתברר שהוא גם לא אהב אותי רק הרגיש משהו, אז למה אמרת את זה חודש שלהם?!?! בקיצור.. הוא ראה קצת קושי והשתפן.. ברח.. " אנחנו לא מתאימים כדאי שניפרד" הוא צודק, יש יותר מידי קשיים בקשר הזה. וכנראה שהרגש שיש ביננו לא מספיק חזק כדי שנילחם עליו. יותר נכון כדי שהוא ילחם אני הייתי נלחמת.. עשיתי כאילו זה בא ממני. הרי זה מה שהוא באמת רצה שיחקתי אותה חושבת שהוא צודק למרות שהוא טעה..:( גם הדמעות עמדו לי בגרון כי אני לא שיקרתי שאני אוהבת אותו.. נפרדנו ו, אני מתגעגעת אליו כ''כ :( ואני יודעת שאם אני רק יגיד לו בוא נחזור זה יקרה!! ואני רוצה אותו בחזרה!! הוא החבר הראשון שלי אני לא רוצה להיות לבד שוב!!!!:( אני יושבת וחושבת כל היום עליו, על הנשיקות שלו, מדמינת שהוא מתקשר כמו תמיד ושולח את ההודעות.. להיות אצלו בחדר עוד פעם אחת על המיטה ולנשק אותו ולהגיד לו כמה שאני אוהבת את העיניים שלו.. מתגעגעת לישיבות עם חברים שלו מתגעגעת להכל... ואולי אני טועה ובחיים לא נחזור? ואם כן? האם אני אמורה לוותר כי מצד אחד אנחנו באמת הפכים, ולא מתאימים, ויש קשיים וכל מה שאמרתי מקודם.. אבל מצד שני היה לנו כייףףףףףף ביחד!!!! והוא עשה לי טוב ואני לו, והיו לנו רגעים יפים וכן אפשר להתמודד עם הקשיים היינו רק בהתחלה זה גם התחיל מהר מידי לא הספקנו להכיר.. האם לנסות להחזיר את זה או להרפות... ? כי נורא קשה לי..