שלום לכולם,
תמיד הרגשתי בי את החיבור ליהדות למרות שאני לא דתי ושומר שבת.
אהבתי לפעמים ללמוד הלכה עם חברים, לשמוע שיעורים וכו'..
בנוסף הייתי מקפיד להניח תפילין.
עד גיל 18 לא הייתי מאונן כלל, והייתי ממש גאה בעצמי על זה. שמחתי להשוות את עצמי לבנים אחרים בכיתה שרוב הזמן היו מדברים על זה, ואני לעומת זאת לא התעסקתי בזה ואפילו לא סבלתי מזה שאני לא מאונן. בכלל לא חשבתי על זה.
בגיל 18 ערב אחד זה קרה, ואז גיליתי את התחושה הממכרת של זה, של הגמירה.
היו פעמים שניסיתי להפסיק, וזה החזיק לכמה ימים וזהו. בד"כ אני מרגיש שאני צריך לאונן כל יום..
אני מרגיש חלול, מזוהם והכי גרוע-אני לא מניח תפילין כי אני לא מסוגל..אני מרגיש טמא ושאם אני אניח אני בעצם מבזה את קדושת התפילין.
הדבר היחידי שאני כן מתמיד בו זה לברך "אשר יצר" לאחר השירותים, אולי כי לא לאבד את הקשר לגמרי..
בנוסף גיליתי על עצמי שאני נמשך גם לגברים וגם לנשים..
מכל המחשבות האלו אני בדיכאון וזה עצוב לי, אני רוצה לחזור להניח תפילין בקביעות מבלי שיהיו לי רגשות אשם, ושכל פעם שאני רואה מישהו מניח תפילין שלא ייצבט לי הלב.. אני רוצה להיות שלם עם עצמי.
אפשר בבקשה עצה? תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025