אני הולכת ברחוב ורואה נשים ובנות כאלו יפות,לא משנה באיזה גיל..אני מתוסכלת שנולדתי ככה...שאני מסתכלת במראה ורואה קמטים בגיל 18,ואני מקפידה על בריאות וספורט והכל..וכלום!
אני מקנאה בילדה בכיתה שלי, בלונדינית עם עיניים כחולות,יפהיפה אמיתית.אני כל הזמן מסתכלת עליה ומקנאה בשיער המושלם שלה ובשמחת החיים שלה.
יש לי גם אחות תאומה , וילדים בבית הספר שלי באים אליי בלי היסוס ואומרים לי "את יותר מכוערת מאחותך " , "אחותך יפה ואת נחמדה " ,ובערך כל מורה שהיההייתה מלמדת אותנו כי אנחנו לומדות ביחד היו אומרים לנו (כדי ''להבדיל'' בינינו) שאני שמנה והיא רזה...וההבדל בינינו הוא 10 קילו מקסימום...אפילו הרבה פחות
כמה שלא ניסיתי לעבוד על זה נפשית מאוד קשה לי עם המראה החיצוני שלי...אני מקבלת הערות מהמשפחה הקרובה שלי כמו "אין מה לעשות", ו"את צריכה לטפח את עצמך יותר","יש כאלה שזכו ואת לא"
אבל אני מרגישה שאם הייתי באמת יפה היו רואים את זה,כי באמת שאני לא איזה גורילה.
למרות שעשיתי ניתוח אף ...אני מרגישה פשוט מכוערת.מאוד.
וזה במשך תקופה ארוכה.
בבקשה תעזרו לי.