שלום. אז ככה, כבר הרבה שנים אני חש בודד ועם הזמן זה רק הולך ונהיה יותר קשה. אני אדם מאוד סגור, שקט ומופנם וקשה לי מאוד להכיר אנשים בגלל זה. קשה לי ליזום שיחות עם אנשים. אני יכול להגיע למקום חדש ולשבת בפינה בלי לדבר עם אף אחד למרות שאני מאוד רוצה.
אני סטודנט בשנה ב' ועדיין כמעט ואין לי חיים חברתיים בלימודים ורוב הזמן אני לבד. יש כמה אנשים בלימודים שאני מדבר ומסתובב איתם אבל אנחנו לא באמת חברים. אני לא נפתח אליהם ולא משתף בדברים אישיים כי אני לא רוצה לחשוף עד כמה החיים שלי ריקים ופתטיים (אין לי ביטחון עצמי, אני לא יוצא לבלות, אין לי חברים, אין לי חברה וכו'). וככה יוצא שהיחסים שלי איתם נשארים די שטחיים.
אני נמצא באותו סיפור במקום שבו אני מתנדב. שם אנחנו מעט אנשים והקרבה בננו היא גדולה יותר אבל אני היחיד שלא סיפר דברים על עצמו ועל החיים האישיים שלו. אחרים מרגישים מספיק בנוח לשתף בבעיות שלהם עם החבר/חברה ובעיות אישיות אחרות. השבוע מישהי שם אמרה לי ש"אנחנו לא יודעים כלום עליך" ורק חשבתי על כמה שאני לא רוצה שהם ידעו על זה שאין לי חיים וכמה רע לי.
אני מרגיש שאני ממש לא יודע לתקשר עם אחרים ועם הסביבה שלי. וזה למרות שאני ממש רוצה להיות חברותי, להכיר אנשים, לצחוק ולצאת לבלות. לפעמים קשה לי להגיד אפילו "היי" או "מה קורה?" למישהו שאני מכיר. אני גם חושב שבגלל הסגירות והשתקנות שלי אני נתפס על ידי אחרים כאדם מאוד משעמם.
אני גם ממש רוצה להכיר בחורות, לצאת לדייטים ולמצוא זוגיות אבל עם מיומנויות התקשורת שלי והביטחון הנמוך שלי זה לא אפשרי כרגע (אני אפילו לא מנסה להתחיל עם בחורות).
אני לא רואה את האור בקצה המנהרה ולא יודע כמה זמן אני עוד אוכל להחזיק במצב הזה. מה אני אמור לעשות ואיך אני יוצא מזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות