לא יכול להמשיך בקורס פסיכומטרי, נהרסו לי החיים!

חודש שעבר התחלתי את קורס הפסיכומטרי וכיום אני בקושי שולט בחומר.

הבעיות התחילו בבעיות בתחום הכמותי כאשר אין לי רמה טובה של חיבור, חיסול, כפל וחילוק. בהמשך הזמן הבעיות התחילו להופיע גם בחיבור בזמן שלא יכולתי לפתור שאלות כללים ויחס.

המקום שאני לומד בו משאיל משאבים כדי לעזור לי אבל אין בכך כדי לשפר את מצבי אשר הגיע למצב אבסורדי שאני צריך להתעסק בשאלה אחת למשך 30 דקות עד שעה ואז להתבאס כי טעיתי בתשובה.

לאור המצב אני חושב לחתוך מהקורס ולנסות את מזלי כהנדסאי ולא כבעל תואר.

רציתי מאוד ללמוד הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטה, לפתח קריירה מזהירה בתחום הלוגיסטיקה הבינלאומית, ובלי פסיכומטרי לא אוכל לעשות את זה. אבל זה לא יקרה! כי המדינה המזורגגת הזאת צריכה להתעלל במוח של צעירים כמוני שרק רוצים להצליח בחיים, כי האמת שכולם מסרבים להודות בה שרק אחד שיש לו תואר אוניברסיטאי שווה משהו.

אני חייב להודות בפניכם. אינני חכם ואף פעם לא הייתי, ככל הנראה יש לי תסמונת אספנגר כי קשה לי להבין מצבים חברתיים, בצבא המפקדת קראה לי עפיפון, כולם חוץ מההורים שלי התייחסו ומתייחסים אליי בזלזול וחוסר כבוד, בקושי יש לי חברים(אם בכלל), אני שמן, גבוה, יש לי "כלי" קטן, אף פעם לא היו לי ידידות או משהו שמתקרב לזה ובגלל זה אני מוצא את עצמי מאונן 1-2 פעמים ביום, החבר הכי טוב שלי זה המחשב....
או בקיצור - החיים שלי לא טובים.

יש אבל גדול לקטע הנ"ל, יש לי מוטיבציה. כוח רצון. דבר אחד למדתי בחיים, כוח רצון שווה 50% מההצלחה. אם יש לי 50% מההצלחה זה אומר שאני צריך להשקיע כדי לקבל 100%.

רציתי להצליח בחיים!!!!

יש לי חלום להיות מיליונר ואף מיליארדר ולעזור למדינה בפוליטיקה עם ביטול האבטלה, דאגה לעניים והחלשים, לעזור ללהט"בים, לעזור להשכלה אבל בעיקר הסרת חסמים אשר מונעים מכולנו להצליח בחיים. אני רוצה שבארץ כולם יצליחו ולא רק ירגישו ככה. לדעתי הגישה הנכונה לניהול מדינה בריאה היא לתת לכולם להצליח, ובכל תחום!

אבל יש עוד אבל גדול, זה לא יקרה! כי התרבות המסריחה בארץ צריכה בעלי תארים בלבד, ועם העדפה ברורה לבוגרי אוניברסיטאות, לכן אני לעולם לא אוכל להצליח בחיים.

לצורך הבהרה אני לא מתבכיין ולא שטויות, לא מעניין אותי מה היה פעם ומה יש היום. זמנים שונים חוקים שונים.

הדבר היחיד שמעניין אותי בחיים זה להצליח בהם. לבנות קריירה, להתחתן, להביא מיליון ילדים, לעזור למדינה להיות טובה יותר, אבל בלי פסיכומטרי מזורגג (סליחה על הביטוי) לא אוכל לעשות כלום כדי להביא את השינוי לעצמי ומעצמי.

החיים שלי אכן נהרסו!

אני מצטער על המילים הלא נאותות במאמר כי זו גם הייתה סוג של פריקה.

תודה על הקריאה .