היא לא מצליחה להתגבר על מישהו מהעבר, איך אוכל לשכנע אותה לשחרר?

אהלן לכולם,
רוצה וצריך לשמוע כיווני מחשבה וזויות ראייה נוספים בבקשה:
יוצא עם בחורה בת 28 כבר חודש וחצי,
בהתחלה הייתה לשנינו התרגשות גדולה ודיברנו המון בטלפון, אחרי שבוע כבר הגענו לנשיקה. החלטנו לקחת יותר לאט כי שנינו פחדנו לרוץ ואז להיפגע, היא עם הרבה נסיון עם גברים ואני ההפך הגמור - הבחורה הראשונה שיש לי איתה עוד דייט ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד... (בן 32 - רק התחלתי עכשיו, בא עם אפס ניסיון, ענן גדול של אי ודאות וחוסר בטחון עצמי, ולומד הכל מאפס ומטעויות - אבל אחרי שתי מע' יחסים ארוכות של שנים).
אני נסחפתי מהר מדי, והראתי לה שאני רוצה אותה אחרי שבועיים, המשכנו לדבר הרבה, ועם הרבה רגשות וגעגועים. לשנינו חיים לחוצים ומטורפים, מתראים רק בסופ"שים.
היא הדליקה בי אש בלב ובבטן שלא דלקה 3 שנים (מאז הקשר האחרון), שלא זכרתי איך היא מרגישה, שלא ידעתי שהיא עוד שם. הרעידה לי את הלב בקטע נפלא ועוצמתי כל כך.
היא מחייכת ואני רואה את העולם מואר. אני חושב עליה ומתמלא אושר ואופטימיות ורק רוצה שזה ימשיך, להיות איתה.

עם הזמן היא התרחקה וכבר שבועיים לא מנסה ליצור מפגשים, מתנהגת ומראה כאילו ירד לה וכבר לא מעוניינת, והיא מודעת ומדברת על זה בגלוי. רואה בזה סימן ולכן פרידה באופק הקרוב.

היא רואה כמה היא פוגעת בי ולא רוצה לפגוע בי יותר, אומרת כמה אני מדהים וכמה קשה למצוא אנשים טובים כמוני, שטוב לה איתי. אני יודע לשמור על עצמי ולא להיפגע, ידעתי שזה יכול לקרות והחלטתי בכל זאת להיכנס לזה לקחת סיכון ולנסות.
אמרה שהיא לא מצליחה כמה שנים כבר להתגבר על מישהו שהייתה מאוהבת בו ולא רצה אותה. נשארו רק ידידים טובים שמדברים הרבה והוא יודע הרבה דברים אישיים עליה.
בעצם היא תקועה על משפט ש'אני לא יציבה עם גברים' - שמתסכל אותי כל כך מעבר לתיאור. היא מאמינה לו יותר מדי, מפחדת וחוששת, לא מצליחה לשחרר אותו ולקבל שמה שהיה בעבר שייך לעבר ומה שמתחיל עכשיו הוא חדש ורק שלנו, הזדמנות לאושר ולהתקדם מהאכזבות והפגיעות הקודמות בחיים. אמרה בלי להרחיב, שיש לה בעיות אמון עם גברים.
אני כל כך רוצה אותה, רוצה שזה יצליח -
איך אוכל לגרום לה להאמין בי, בנו, לתת לזה סיכוי?

90% ממני יודע בכל רמות הידיעה (רציונלית, נפשית, רגשית...) שזה לא זה, שהיא לא רוצה או יכולה להמשיך ;
ועדיין - משהו דפוק בי ופשוט לא מצליח לשחרר את הסיכוי 10% זה עוד יצליח להצליח. האם זה רק אני?
האם אני טועה בכך?
אני רוצה להיות מאושר, ויודע שלא אצליח בידיעה שויתרתי על משהו שעוד היה לו סיכוי, גם קלוש, להיפתר.
אני יודע על מה לא אתפשר בקשר. יש לי פתיל וסבלנות ארוכים כמעט אינסוף, יש לי גבולות וקוים אדומים אבל הם בעיקר - עד שהיא תפגע בי חזק (מספיק), ו/או תכעיס אותי באמת.
אני לא שוקע לרחמים עצמיים, אך לא מצליח לא לשקוע למעגל מחשבות של אולי ואולי ואולי ומה אם ואם אעשה כך וכך? - כשלעצמו לא מקום בריא וטוב להסתובב בו.

אני פעם על רכבת הרים רגשית בין אופוריה לייאוש וויתור כבר בהרגשה ש'גדול עלי',
ופעם בהרגשת הביטחון הכי עצומה ויציבה ולא מתערערת. - איך ולמה זה קורה?
אני בן אדם מאד בדר"כ מ-א-ו-ד סגור על עצמו ומה הוא רוצה ביומיום הנורמלי, ביחד עם אופי של הרבה פאתוס, דרמטיות ועוצמות רגש גבוהות (דם לטיני).
זה לא מפריע והרציונליות והאנליטיות כמעט תמיד חזקים יותר (וגם כשלא ומשתחרר פרץ רגש, הוא חזק וחי אך מכוון) - אבל עכשיו מבולבל מדי.

כנראה מחר שומע את "זה לא אתה, ...."
מה לעשות?!?
בבקשה נסו לענות לעומק, לרמת המורכבות והתהליכים... גם עלי אישית, גם על היחסים והקשר איתה.

תודה מעומק הלב. תבוא עליכם הברכה.