יש לי רגשות כלפי הבעל אך ליבי שייך למאהב שהיה לי

מרגיש שאני כותבת את סיפור חיי. הסיפור שמרגיש שילווה אותי תמיד ואני גם כשאזדקן אביט אחורה על האהבה הזאת ואכאב ואשתוקק לה.

אני והוא התאהבנו. זה קרה בהדרגה.
הוא נשוי+ 2 , אני נשואה+1.
הכרנו בעבודה. התחיל בידידות ובשיחות והפך לאהבה עצומה. לא מחפשת שישפטו בתגובות , גם אין לי כוחות נפשיים לזה, גם ככה כאובה כל כך מהאהבה הנכזבת.

אהבנו המון, חלקנו יחד סיפורים, התיעצויות בנושאים אישיים ובעצם היינו שותפים לכל דבר.
לאט לאט התאהבתי בצורה ממש רצינית , שנינו פינטזנו על עתיד יחד. אהבה מסוג אחר ... מסוג של בעל ואישה. כן , למרות שאנחנו נשואים התאהבנו אהבה של בעל לאישה למישהו אחר..אהבה- שהאמת שאין לי מושג אם גם למי שכן נשוי חווה אותה.
התאמנו בכל המובנים : משיכה, מסתדרים טוב , חברים אחד של השני, צוחקים הרבה יחד.
ככה זה נמשך שנתיים.

המצב היה מסובך ועדיין ככה.
עברנו עבודות והמפגשים נהפכו לקשים. עד כדי שבקושי נפגשים. יום בהיר אחד הוא החליט שזהו הוא חייב להחליט את ההחלטה הקשה. הוא החליט שלא משנה מה שיעשה צד אחד יהיה כואב והחליט להישאר עם האישה . אמר שהוא נקלע למצב שאוהב שתי נשים בוא זמנית ושאין סיבה לפרק משהו טוב , משפחה וילדים.
הסברתי לו ואני אומרת את זה באמת גם עכשיו - בחיים לא הייתה לי כוונה בכלל לפרק משפחה. בחיים אני לא רוצה ולא ירצה שאישתו או הילדים יסבלו בגללי. זה לא המיקרה. אכפת לי כל כך ממנו שאני לא רוצה להסב גם רע למשפחתו ואכפת לי מכל מי שקרוב אליו.
החלטנו על פרידה, הוא אמר שבחיים לא יוכל לעזוב את ילדיו ושאם המצב היה שונה אז הייתי האישה של חייו.

נפרדנו לפני כמה חודשים ומאז עברו עלי ימים כל כך מלאי עצב, מלאי בכי ודמעות.
למרות הפרידה המשכנו לדבר בהתכתבויות יום יום ולמרות הכל הגעגועים חזקים.

אצלי, אני עם הבעל ועם הילד. מרגישה שהזמן סתם בישבילי נזיל ועובר ועובר...מבכה על אהבה עצומה שלא תתממש ומרגישה כאב עצום ואהבה עצומה בלב בוא זמנית. מפחדת שהחיים יחלפו ממש כמו בסרט ואני אזדקן ועדיין האהבה תבער בליבי , עדיין אני אחשוב עליו יום ביומו בשקט עם עצמי ואנצור בליבי את האהבה.

עם הבעל היחסים בסדר. תמיד הסתדרנו ואנחנו לא רבים ומתנהלים טוב יחד. אהבה יש לי גם כלפיו אבל ליבי שייך לאחר.
בינתיים גם חשבתי שאולי לא הוגן כלפי הבעל שבליבי אני אוהבת אחר ושאולי להתגרש אבל זה ירד לי מהפרק כי ממש לא הייתי רוצה שהילד יסבול וגם למה לגרום צער לבעל אם אנחנו כן מסתדרים טוב. גם אין לי רצון להתגרש לחיות עם גברים אחרים ולחפש אהבה אצל מישהו אחר כי אני לא רוצה אחרים אני רק רוצה את האהוב שלי להיות איתו ועם לא איתו אז לא עם אף אחד אחר בחוץ.

סיפור מסובך...אהבה נכזבת... כאב עצום.
הימים אינם חולפים והאהבה עודנה בוערת בליבי וכמהה אליו... לאהובי.
עצובה כל כך ולא רוצה שכל חיי יחלפו ואגיע לזיקנה ועדיין אזכר באהבה העצומה שלא התממשה בשל נסיבות החיים.