אחרי זוגיות מעל 7 שנים גרנו בשנה האחרונה ולא הסתדרנו, אהבה ענקית
אבל חוסר יכולת להסתדר יחד בשותפות הדירה, אחריות ושותפות לחיים..
אמרתי לה שאני מוכן ללכת לייעוץ או לשפר כל מה שמפריע לזוגיות שלנו.
היא לא היית מוכנה.. זה גם היה כך שהציבה אולטימטום לגבי מקום המגורים ליד הוריה, שהיה לי נורא קשה בגלל שלא רציתי לגור שם, לא דווקא לגור במקום מגוריי,
אבל רצתי החלטה משותפת שלא נעשתה ולבנות מערכת זוגיות יציבה לבד ואם היינו מתקשים עם ילדים בעתיד אולי לעבור לידם..לא הרגשתי מספר 1 אצלה.. וככה התחלנו ברגל שמאל שויתרתי ועברתי אליה, אחרי שנה של ויכוחים וחוסר רצון שלי לפרק את החבילה.
היינו זוג שכולם העריצו וקיוו להגיע לאהבה שלנו, מודל לחיקוי אצל החבר'ה.
מאז המעבר שלה עם הוריה מעיר המגורים שלנו שהיה עיר המולדת של שניינו הכל השתנה,
התחילו ויכוחים איפה נגור ומהויכוחים נוצר מערכת יחסים שבה מתחילים
לריב על דברים מעבר, שטויות... ככה שאפילו שעברנו נוצר משהו מעבר.
כרגע אחרי שבועיים של פרידה.
ימים ראשונים לא יכלתי ללכת לעבודה עכשיו מתפקד בסיסי
משתדל להפגש עם חברים נהנה ופשוט לא חושב על זה.
כמה זמן לוקח לדיכאון אחרי פרידה לעבור?
האם שווה להלחם על דברים או פשוט לדעת מתי לוותר..מת לשלוח
הודעה אבל רוצה שגם ילחמו עליי כדי להרגיש שהיא גם מעוניינת לא מתוך אגו..
אחרי שהשלמתי עם הפרידה הרבה יותר קל לי, אבל עדיין מרגיש פיספוס ענק
ואהבה ענקית.
אשמח לשמוע חוויות של אחרים שהגיעו למסקנה שהיה או שלא היה שווה להלחם, ואיך אני מגיע למסקנה הזאת בעצמי