ההורים שלי לא אוהבים אותו, אמא אומרת שהיא לא תכיר בי אם אמשיך להיות איתו!

אז התחלתי לצאת עם בחור לפני 3 חודשים בהתחלה לא התלהבתי ממנו , מהנראות שלו.. אבל הוא היה נורא נחמד ואדיב וטוב לב. המשכנו לדבר למורות חוסר ההתלהבות שלי ועם הזמן הכרתי אותו, היינו נפגשים ומדברים השיחות זרמו הכל זרם ואיכשהו מצאתי את עצמי בקשר יום יומי איתו וזה מצא חן בעייני ,הוא מצא חן בעייני...חשוב לי לציין שהוא החבר הראשון הרציני שלי... התחלתי להרגיש אליו רגשות, להתאהב... ההורים שלי בהתחלה לא אמרו יותר מידי או התערבו נתנו לי יד חופשית לאחר חודש שאימי ראתה שהקשר מתהדק היא התחילה לדבר וללחוץ ואמרה שהוא לא בשבילי מתמונות שראתה ומדברים ששיתפתי אותה שקצת הפריעו לי שהיו דיי מינורים אך אמא שלי פשוט תפסה עליהם גל בכדי להפריד בנינו..
בינתיים חוץ מהערות וריבים קטנים פה ושם שהיו לי איתה היא לא התערבה יותר מידי והניחה לי רוב הזמן.. אני והוא היינו זוג אהבנו אחד את השניה הכל פרח יצאנו נהנו הוא מקסים בעייני ובאמת עושה לי רק טוב, הוא הפגיש אותי עם הוריו לאחר חודש והם קיבלו אותי.. עם הזמן כמו בכל קשר זוגי טוב מתקדמים היחסים ומדיבורים עושים גם מעשים.. הייתי בתולה והוא היה החבר הראשון שלי.. התמסרתי כי אהבתי אותו והוא אהב אותי ככה ראיתי והרגשתי ופשוט עשיתי מה שהרגשתי.. אמא שלי לא ידעה על כל זה ובמהלך כל השלושה חודשיים לא פגשה אותו עד לפני זמן קצר שהחלטתי להביא אותו הביתה ולהפגיש אותו עם הוריי במטרה להראות לה שהוא לא כזה נורא כמו שהיא חושבת... עבר שבוע וחיי הם גיהנום הספקתי לריב עם ההורים שלי לברוח מהבית אני לא מדברת כרגע עם אמא שלי היא מאיימת ואומרת שהיא לא תכיר בי כבת כל הריבים שלנו ירדו לפסים אישיים וקללות והיא בטענה שהוא לא בשבילי לא מגיע לרמה שלי שהוא מכוער ונמוך( למורות ששנינו באותו הגובה, זאת אומרת אינני יכולה לשים עקבים) מפריע לה המקום שממנו הוא בא (שכונת מגורים) השאיפות שלו והעיסוק שלו הוא בן 22 וכרגע עובד במועדפת.. היא נפגעה והתאכזבה כששמעה שהוא הראשון שלי,( אצלנו במשפחה עדיף שהראשון שלך הוא יהיה הבחור שאיתנו תתחתני...קצת פרימטיבי) אני באמת לא יודעת מה לעשות סיפרתי לו הכל כל מה שהסתרתי ממנו במשך שלושת החודשים בכיתי המון .. הסתגרתי בחדר דיברתי עם כל בני משפחתי שאימי הספיקה לערב בסיפור.. חלק ממשפחתי וחבריי אמרו שאני צריכה לעשות מה שאני מרגישה וחלק אמרו לי שאני צריכה להקשיב להוריי שאני צעירה וכל החיים לפני, הספקתי להיפרד ממנו כמה פעמים והוא לא רצה בזה אך אמר לי שאני מחליטה ושהוא לא רוצה להקשות עלי או שבגללו יווצרו ריבים עם ההורים שלי ושעלי לעשות מה שאני מרגישה...וכל פעם שנפרדנו לאחר יום שלחתי לו הודעה כי נשברתי ולא הייתי מסוגלת להתמודד עם זה.. אני באמת אוהבת אותו.

בכל מקרה מה אתם חושבים שעלי לעשות?, כל מה שכתבתי לא משקף את כל הסיפור באמת שניסיתי לתמצת .. אני באמת אבודה.. אוהבת אותו אבל גם אוהבת את הוריי ולא רוצה לפגוע בהם אחרי הכל אימי בסופו של יום אוהבת אותי ודואגת לי אך מראה זאת בדרכים גרועות מאוד...והוא באמת מדהים ילד טוב מבית טוב אוהב אותי ורוצה להיות איתי ... ללכת אחרי הלב? או אחרי הראש?