מרגיש שאני לא חי את החיים ומרגיש לבד

יש לי מן בעיה כבר מהילדות..אני גר בחור בדרום,אין לי בחור הזה כאן כלל חברים,ואלו שעוד איכשהו נחשבים חברים גרים בעיר אחרת יחסית רחוקה מכאן וגם הם לא בגילי והם רובם בני 14 בכלל. אין לי חברים בגילי לצערי..
העניין שאני מפחד,שזה הולך להמשך ככה כל החיים שלי,אני מפחד. אני כל יום מתעורר בהרגשת כאב עצומה לגבי עצמי. אתם רואים ילדים בני 17 ברחוב יוצאים נהנים מהחיים מבלים לא בתולים..ואני בגיל הזה,דווקא ההפך מזה. וזה כואב. אני שונא הרבה דברים בחברה שיש כרגע,אבל לצערי אני כנראה גם נגרר אחריה כמו כולם ורוצה להרגיש שייך..
אני מרגיש מאוד בודד וקשה לי במקום הזה נורא..
יש לי קשרים עם בנות,זה לא שלא היו לי מערכות יחסים..כן היו,אבל רובם פשוט היו קשר מרוחק..ואם מדברים על קשר שנפגשנו,אז יש לי רק אקסית אחת כזאת וחברה הנוכחית שלי כרגע..היא גרה מאוד רחוק,בקצה השני של הארץ..וגם היא בקרוב בת 15,כלומר לא ממש בגילי..זה לא כל כך מפריע לי מבחינת אופי והכל..אבל מבחינת המיניות זה כן. בעיקרון נפגשנו מה4 חודשים שאנחנו ביחד רק פעם אחת,ועוד כמה ימים אנחנו נפגשים שוב פעם. אבל יש לה מין פחד פשוט מנשיקות (מדבר על צרפתית ואמריקאית) וכל מה שקשור למין. שאני בטוח שלא יקרה לפחות לא בשנה הקרובה..אז אני פשוט מפחד כזה,שבסוף יכול להגמר הקשר..ואני יהיה בן 18,חסר ניסיון ובבעיה כי היא בת 15 ויש לה עוד זמן, לי כמעט ואין כי הצבא נכנס ואני יכול לסבול גם שם.. כאלו גם אני מרגיש לבד מאוד כאן,גם כל מי שיש לי קשר רציני איתו ומדובר על מקסימום שני אנשים גרים רחוק ממני ולא בגילי, גם אני חסר ניסיון בכלל מבחינה מינית. כל הדברים נגדי בעיקרון..וזה נורא קשה. בגיל אחר לא הפריע לי אבל עכשיו זה מאוד מפריע.ניסיתי להתחבר לאנשים בבית ספר,אבל לא הצלחתי. ניסיתי וניסיתי וכלום. השכבה לא מגובשת ובית ספר בחור גם כן.. אני מאוד רוצה להרגיש את הביטחון והעוצמה והשמחה..אבל חוץ מחברה שלי..מה עוד נותן לי שמחה? כמעט וכלום.
אנשים אומרים לי תלך לצבא יהיה לך טוב שם, כן רק שבצבא יהיה לי יומיות. ומי בדיוק אמר שיהיה לי טוב ושבאמת אכיר חברים לכל החיים או בת זוג וכולי? זה פשוט כואב וקשה. ואני מפחד שבסופו של דבר אשאר באותו מצב עד גיל 40 ובעצם עד סוף החיים.. אני לא רוצה להיות ככה בכלל,אני רוצה לפעול אחרת ולהיות אדם אחר.. אבל זה מרגיש כל כך רחוק ולא אפשרי..כל מה שניסיתי קרס..אני מתחיל להתרגל למחשבה שכל חיי אני אחיה לבד,בלי אהבה בלי חברים בלי כל ניסיון מיני או זוגי.. פשוט לבד..
הלוואי והיה לפחות אדם אחד שהיה מוכן להתחבר איתי ולהראות לי את העולם באמת..אני לא יודע מה לעשות במצבי.. זקוק לעזרה :