שונא את אמא שלי; דברים עפים לכיווני... מטר קללות ואיומים דפוקים

אז ככה..
מאז ומתמיד אמא שלי מצאה דברים כדי להגיד שאני לא בסדר.. לא משנה מה אני עושה!
אני גדלתי במשפחה לא קלה, אבי הוא אדם מבוגר וחולה, אמא שלי מטפלת בו יום ולילה ואני מבין אותה שקשה לה אבל הבעיה היא שהיא מוציא הכל עלי!
כל הזמן יש סיכסוכים ביננו ומריבות כי לא משנה מה אני עושה זה לא טוב בעינייה.
ואני לפעמים מגיע למצבים שאני מת לעוף מהבית הזה.
אצלה הכל נפתר או במכות או בקללות.. אין ספור פעמים היא זורקת עלי חפצים "ומצליפה" בי עם כבלים למינהם (כן, אני יודע שרובכם צוחקים..) ואני לפעמים כל כך מתעצבן שפשוט בא לי פוצץ מישהו מכות רק כדי להוציא את העצבים שאני לא יכול להוציא עליה, לפעמים כשהיא מנסה להביא לי אגרוף אני חוסם אותו והיא באה אלי אחר כך ואומרת לי שאני פצעתי אותה!!!!! (כמובן זה לא הכי נוח ונחמד כשמישהו חוסם לך אגרוף אבל עדיף שהאגרוף יחסם במקום שיהיה בפנים שלי..)
היחס ביננו התפוצץ אתמול כשאני שיחקתי במחשב (אני חייב לציין שלא היה לי מחשב משלי עד לא מזמן) ויש לה הרגל מפגר שתמיד שאני משחק במחשב היא שמה לי על המקלדתידיים כביסה שאני צריך לקפל כו'.. ולא משנה כמה עשרות פעמים אמרתי לה שאני לא אוהב את זה וזה מפריע ומעצבן אותי היא ממשיכה
בשלה.. אתמול כשהיא עשתה את זה פשוט התעצבנתי כל כך ואמרתי לה שהיא מתנהגת אלי כמו אל זבל.. מסתבר שזה לא היה לטעמה, עכשיו אני מניח שאתם יכולים לדמיין את ההמשך - דברים עפים לכיווני, מטר קללות, איומים דפוקים, כו'...
את זה עוד יכולתי לסבול ולא להתפוצץ מעצבים אבל השיא הגיע כשהיא חתכה לי את כבל האינטרנט!! בשלב הזה כבר לא ידעתי מה לעשות וכבר התחלתי לחשוב שאני צריך לעוף מהבית כבר, היא פשוט לא רואה במה שהיא אשמה היא פשוט רק עסוקה בלשנות אותי! למרות שלא שיחקתי במחשב כבר 3 שבועות היא אומרת שאני מכור למחשב!
והדובדבן שבקצפת הוא שהיא אוסרת עלי לצאת לבחוץ או עם חברים אפילו לא לפארק הקרוב ביותר לבית.. ואני בן 16!!
אולי אתם חושבים שזה מצחיק או שזאת לא סיבה לשנוא את אמא שלי ושאני מפונק אבל תנסו "להכנס לנעליים שלי":
*ילד חולה במגוון מחלות ללא מרפא
*אבא מבוגר וחולה בצורה קשה מאוד
*אין אחיםאחיות
*כלוא בבית
*תמיד הייתי הילד כאפות בכיתה
*אמא משוגעת שאומרת שהיא מתחרטת על היום שילדה אותי, מכה, מקללת וכו'
*אני בא הביתה ממקום שזרים צוחקים עלי אל מקום שבוא קרובים צוחקים עלי..
*אין דודיםקרובי משפחה בארץ
*הנחמה היחידה שלי היא הכלבלב הקטן שלי..

בבקשה תחסכו ממני את כל התגובות של ה"אתה ילד מפונק" ו"אין מה לעשות זאת אמא שלך ואתה צריך לקבל אותה איך שהיא"
נ.ב. להתקשר למשרד הרווחה לא בא בחשבון.. זה יעזור..