אז ככה, לפני מספר ימים היו לי צו ראשון ובו הצהרתי באימות נתונים [היא שאלה אותי איזה כיוון יש לי] שאני מאוד רוצה לשרת בקרבי [בינתיים יש לי דפר 50 וקבא 51.]
אני נוטלת כדורי חרדה [שנתיים וחצי] וטיפול פסיכולוגי [3 חודשים פחות אפילו] בגלל שכמעט שש שנים אני סובלת מחרדות מהקאות מה שפעם היה מאוד עוצר אותי אבל היום אני עובדת בצמוד עם פסיכולוגית [יש התקדמות רבה] להתמודד עם הבעיה ואני כן מצליחה כי כל פעם שיש לי התקף חרדה אני בשניות מצליחה לעצור אותו ולהמשיך הלאה וזה לא משתק אותי או משפיע בצורה שאני לא מסוגלת לתפקד כרגיל.
בנוסף אני גם בהכנה לצבא כושר קרבי ואני מ 0 יכולת בספורט באמת שהשתפרתי ויש עוד מלא זמן עד שאני אתגייס כדי להשתפר [היו לי כבר מספר פעמים התקפים בגלל שזה די חדש לי אבל היו למספר שניות ולאחר מכן המשכתי באימון עם כולם].
עכשיו, הרופאה הפנתה אותי לקבן והודיעה לי שרוב הסיכויים לא יתנו לי קרבי ואולי לא לעשות צבא בכלל.
עכשיו זה ממש מלחיץ ומעציב אותי. כי אני יודעת שאני מסוגלת לעשות שירות קרבי ושיש לי את היכולות שמשתפרות מיום ליום ואני גם יודעת שאם רוב הסיכויים יוותר לי ויתנו לעשות צבא זה עבודה משרדית [מה שיגרום לסוג של כאב פנימי שיאכל אותי כי אני לא מתאימה לכאלה תפקידים ואני מודעת שאני יכולה יותר].
עכשיו [אחרי כל החפירה] אני רוצה לשאול ממישהו שאולי חווה את זה או אנשים שמבינים בזה- האם יש לי למה להלחם? או שלא יהיה סיכוי שיתנו לי?אם אני אבוא לקבן עם המלצות מהמדריכים של הכושר קרבי, היועצת בית ספרית, המחנך שלי ,רכזת השכבה שלי שמכירה אותי מקרוב והפסיכולוגית שלי זה ישפיע לטובה על הפיידבק שלו?
ומה עוד אוכל לעשות כדי להוכיח לו שאני מסוגלת? חוץ מלהביע רצון רב ומכתבי המלצה.
נ.ב: בבקשה לא להגיד לי לוותר או שזה רעיון גרוע ויחמיר את המצב הנפשי שלי כי אני מודעת ל"סיכונים" ואני לא הולכת לתת לחרדה לעצור אותי ולהשתלט לי על החיים :]
תודה לעוזרים :]
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות