שלום לכולם,
יש לי חבר חמישה חודשים. הוא החבר הרציני הראשון שלי, לפני זה הקשר הכי ארוך שלי היה של חודשיים בערך.
אני מאוד אוהבת את חבר שלי ואני יודעת שהוא אותי. אבל הרבה פעמים אני מרגישה מין כעס לא מוסבר עליו. הוא לא ממש רומנטי וגם לא ג׳נטלמן.. לרוב אני נוסעת אליו ולמרות שהוא טוען שהוא אוהב אותי ודואג לי מרגיש לי תמיד שלא באמת אכפת לו.
לפני כמה ימים היתה לו פליטת פה קצת מעליבה, הוא אמר על מכר שלנו שהוא נורא מקנא בו כי הוא נראה טוב וחכם והחברה שלו יפה. לקחתי את זה בהומור אבל כן קצת היה לי מוזר.
ובאופן כללי אני מרגישה שרוב הזמן ההתעסקות היא בו ובמה שעובר עליו.. בזמן האחרון הוא בכלל לא שואל אותי מה שלומי. והוא גם חזר אחרי תקופה של חודש בחו״ל וביקש שאני אבוא אליו, לא מרגיש שממש בוער לו.
מצד שני הוא כן אומר לי הרבה שהוא אוהב אותי ושאני יפה וכשאנחנו נפגשים מביע אהבה ומחבק ומתנהג אלי יפה (לרוב.. לפעמים כשהוא עצבני הוא צועק אבל זה קורה לעתים רחוקות).
הוא מרבה לומר כל מני הערות אגב כאלה כאילו בצחוק (על איך שאני מבשלת או על ההליכה שלי או על הבית שלי וכו) ואני צוחקת איתו אבל לפעמים זה גורם לי לאי נוחות..
בנוסף אני סובלת מחרדות וכרגע אני בתקופה לא ממש שמחה בחיי.
אני מרגישה שבנושא הזה אין לי כל כך עם מי לדבר והוא גם לא שואל ולא כלום. כשאני מעלה את הדברים האלה הוא מתייחס ומביע דעה, אבל בזמן אמת לא נראה שאכפת לו, או שכואב לו שכואב לי.
לפני כמה זמן הייתי בתל אביב והיה לי התקף חרדה די נוראי, התחלתי לבכות ונהיתה לי סחרחורת וממש הרגשתי רע. הוא היה במקרה באיזור בדרך להצגה. התקשרתי אליו אבל הוא לא הציע לבוא אלי הוא אמר לי לבוא אליו אבל שאבוא מהר כי הוא יאחר להצגה. וכשהגעתי הוא דאג שהמשפחה שלו תראה שבכיתי.
אני לא יודעת מה לחשוב ואם אני מצפה לדברים ריאלים או שאני פשוט לא מבינה איך מערכת יחסים אמורה להתנהל. ואם כן יש משהו בדברי, איך מדברים איתו בעדינות מבלי לפגוע בו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות