אני אשתדל לספר בקצרה..
במרץ אני אהיה בת 23... אחרי שנה בקנדה שהיה לי שם הכי טוב בעולם..
לבסוף חזרתי לארץ לפני כחצי שנה... בתקווה להסתדר ולהשאר לתואר ובידיעה שמייד עם סיום התואר אני עוברת לגור לחיות בחו"ל.
חצי שמה בארץ, עוברת מעבודה לעבודה רודפת אחאי החיים והזמן... נזכרת כמה היה טוב בחו"ל.
הגעתי למצב שאני נכריחה את עצמי חהשאר פה וללמוד לתואר למרות שהראש שלי לא כאן. הראש שלי חו"ל. לטוס.. לעבוד שם.. להשתקע.. למצוא זוגיות... כמו שקרה לי בקנדה. ומקסימום אם לא.. אז לחזור ולדעת שניסיתי ולא לחיות כל הזמן בידיעה שפספסתי .. ולא עשיתי..
חשוב לציין שהתלבטות קשה כי:
אם אני טסה עכשיו אני מאבדת המון דברים שבעתיד לא יהיו לי...
אין לי תמיכה כלכלית מההורים.. אני משכירה דירה מסופסדת ב700 שח לשכירות שאפשר לגור כאן עד 3 שנים.. ומאוד קשה להתקבל לכאן.. אז זה הדבר הראשון שמפחיד אותי לאבד.
דבר שני... יש מלגה ממש רצינית שהסיכוי היחיד שלי לקבל אותה זה רק אם אלמד באוקטובר הקרוב.. כי זה עד שנתיים לשחרור.. מה שאומר שאם אאבד את זה .. בעתיד אצטרך לעבוד יותר קשה בשביל לשלם על התואר..
בעקרון מה שמשאיר אותי כאן זה ההטבות והעזרה של חיילים משוחררים ...
מעבר לזה.. אם אתחיל את התואר עכשיו -אני לא אטוס לתקופה של שנה או שנתיים בחול כמו שאני רוצה עכשיו..
האם זה נורא לטוס , ומקסימום.. אם לא הסתדרתי שם ונשארתי אז לחזור שוב ולבנות חיים מההתחלה......להתחיל את התואר בעוד שנתייים ולוותר על כל מה שיש לי כאן עכשיו?
זה נורא להגיד "מה שיהיה יהיה ותלכי עם הלב..."? כמה נורא זה שכולם לחוצים ולומדים כבר ואני עדיין חושבת על להיות עוד בעולם? בגיל 23....
חשוב לציין שיש כאן סיפור אהבה מעורב של כמעט שנתיים וחצי ...שניפרדנו.. וטסתי ניסיתי בקנדה לשכוח ממנו ובסוף חזרתי לארץ בגללו.. והיינו ביחד עד לא מזמן.. ועכשיו זה נגמר סופית בהבנה 100 שזה לא זה וזה לא עושה לי טוב להיות איתו... וקשה לי להשאר בארץ הרבה מאוד... בגללו.
אני רק צריכה אוקיי לטוס. שכלום לא בוער ושהכל יהיה בסדר אם אטוס שוב לשנה ובסוף אחזור בלי דירה.. בלי מלגה.. בלי כלום..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות