שנתיים בקשר ויש לה המון בעיות במשפחה, אהבה תספיק או שזה יפיל אותי?

הכל התחיל לפני שנתיים סיימתי צבא והחלטתי לטוס לעגלות, לאחר 3 ימים בלבד הכרתי שם בחורה יפייפה מדהימה בשניה היה קליק ושינינו סטטוס לחברים. כל התקופה שם הייתה בועה וגן עדן, חשוב לציין שגרנו ביחד שם והתנהלנו מעולה בלי משפחה בלי בעיות בלי לדעת כלום על הבן זוג, מבחינתי מצאתי את האחת שלי.
לאחר חצי שנה שאנחנו שם היא מקבלת שיחה מאמא שלה שאומרת :" אם את לא חוזרת לארץ אני מרדימה לך את הכלבים כי נמאס לי מהם" (יש לה 2 כלבות שהיו במשפחה 15 שנה ופתאום ביום באיר נמאס לאמא שלה מהם)
חברה שלי נאלצה לחזור לארץ ואני אחריה, לאט לאט התחיל לצוף החרא.... אני גרתי בדרום היא בצפון, אמא שלה מעוקלת עם חובות ענקיים, בת 42 ילדה תינוק כי הרגישה שהיא חייבת לטפל במישהו, אין לה חשבון בנק אין צ'קים, אחותה יוצאת עם ערבים, מהסוג הרע (לא גזען)
קיבלתי הלם תרבות נוראי, בהתחלה אמרתי לעצמי שמשפחה לא בוחרים והיא לא אשמה, אני לא הולך לשום מקום. במשך התקופה שחזרנו לארץ כל יום הייתי מקבל ממנה טלפון עם בכי ועד כמה רע לה. חברה שלי חזרה לגור בספה, אמא שלה רק יורדת עליה ואומרת כמה היא לא יוצלחת, חברה שלי במשך 9 חודשים לא חסכה שקל בקנדה, וכמובן שגיליתי שגם לה יש חוב לא קטן. לאחר דיבורים איתה גיליתי שבזמן שהינו בקנדה חבר של אמא שלה גנב לחברה שלי את האשראי וקנה אלכוהול איתו,אמא שלה גנבה לה צ'קים ונתנה לבעל הבית, בגלל שלה אין ,ואין חשבון בנק.
באותו זמן הייתי בן 22, צעיר כל העתיד לפני ואמרתי לעצמי שזה גדול עלי, כל הבעיות האלה, פשוט ריסקו אותי. אני יודע שאתם חושבים שהייתי צריך להישאר ולעזור אבל זה היה פשוט קטסטרופלי. נפרדנו
שבוע לאחר מכן אני מקבל טלפון שהיא מחליטה לשים לזה סוף ועוברת למרכז, התרגשתי ומייד חזרנו, מצאתי לה עבודה טובה 6 אלף גלובלי א-ה, עבודה מעולה.
עזרתי לה במעבר, קניתי לה אוכל לשבועיים הראשונים, קניתי לה מצעים ודברים לאמבטיה, בקיצור הייתי שם 100%.
הכל נראה מבטיח, עד ש....
בגלל שהיו לה חובות משל עצמה, וגם היו לה 2 כלבות, וגם הדירה לא הייתה זולה
לא היה נשאר לה שקל בכלל, והייתה חייה מחודש לחודש, כשאני בתור בן זוג עושה לה קניות כל סופש כעזרה ואהבה לבת זוג, וגם כי לי היה כסף שחסכתי.
במהלך שהיא גרה במרכז הצעתי לה לעבור לדירה יותר זולה או לרדת דרום לכיווני, היא אמרה שיש לה 2 כלבות ואף אחד לא יקבל אותה, ואז הציע לעבור אלי, לא הסכמתי שהמעבר ביננו יהיה בלב בררה, רציתי שיהיה מאהבה ומוכנות.
פתאום גיליתי שלאמא שלה יש רכב ומי רשום עליו? חברה שלי. לפני שטסה לעגלות הביאה צ'קים שלה לאמא כדי שתקנה אוטו ב60 אלף, אמא שלה הפקידה כל חודש לחשבון של חברה שלי וככה התקזז.... אותו דבר עם שכר דירה.
לאט לאט השותפים שלה התחילו להתעצבן עליה שהכלבים עושים פיפי בבית, וכל השיחות שלנו הפכו משיחות אהבה ובני זוגות לפסיכולוגיה וטרפייה , הרגשתי שאני אבא, שאם קורה לה משהו אני עוזר אני מטפל, אני אני אני....
לא וויתרתי לא הפנתי גב, עזרתי,תמכתי כמו בן זוג.
אמא שלה התקשרה אליה יום אחד ואמרה שרוצה לעבור למרכז להתחיל חיים חדשים, שמחתי ופחדתי ממנה כי היא מגנט לחרא.
חברה שלי לא מוכנה לגור עם שותפים, לא מוכנה להעביר את הכלבים לאומנה, ואני לא מוכן לעבור לגור מלב בררה,
לכן היא הסכימה. ואז גיליתי דבר נורא:
אמא שלה לוקחת לה 1000 שקל שכר דירה למרות שהיא מוסגלת לשלם בעצמה,
חבר של אמא שלה כל הזמן מאיים שיהרוג את הכלבים ואמא שלה גם התחילה,
במשך כל התקופה הזאת הרגשתי שאני נהייתי פסיכולוג ומקום של לברוח אליו,
הייתי אומר לה לבוא אלי לנוח מהמשפחה שלה, והיא ענתה שאמא שלה דורשת ממנה לשמור על אח שלה בן השנתיים, עכשיו שאלתי למה דורשת, במבוכה לאט לאט הוצאתי את זה בכח, מסתבר שאמא שלה זונה.... לא צוחק. וכל ערב יוצאת להביא כסף הביתה.
ואז נפל האסימון, "להתחיל חיים חדשים" חרטא מסתבר שמשלמים יותר במרכז מאשר בצפון
ישבתי דיברתי איתה המון אין ספור פעמים, שהמשפחה שלה חולה ומפילה אותה ביחד איתם, חברה שלי כבר בת 24 אוטוטו 25, מגיל 16 אמא שלה לוקחת ממנה כסף
וכשחברה שלי התחילה פסיכומטרי וביקשה להישאר אצלי שבוע כדי שאני יעזור לה, אמא שלה קראה לה זונה שהיא מוכרת את המשפחה בישביל גבר ... שאני השטן והיא מצפה ליום שבו ניפרד והיא תגיד אמרתי לך....
לאחר זמן מה גיליתי גם שבוקר אחרי, חברה שלי רצתה לקחת בורקס מהצלחת בשיש לעבודה, אמא שלה נעמדה מאחור ואמרה "תחזירי את זה למקום" אמא??!?!! אמא מסוגלת להגיד לבת שלה לא לאכול???
הייתי בהלם חטפתי חרדה ושוק... לא ידעתי כבר מה אני עושה בקשר, בו זמנית אוהב אותה כי היא עצמה מדהימה אכפתית, צנועה,לא מקללת,יפייפה,והייתה ביננו הבנה מדהימה, אבל כן הפריעה נגיד שהיא לא יהודיה ואני מסורתי, יש לה בעיה באף שהיא מקנחת את האף 1000 פעמים ביום לא צוחק... ובלילה זה יותר נורא כי זה מפריע לי.
ועדיין לא עזבתי כי אני אוהב אותה.
לפני חודש היא הציעה לעבור לגור ביחד שוב, במועד של עוד חצי שנה. בהתחלה לא הסכמתי ואז אמרתי שאני חייב להפסיק עם זה ולקחת צעד. אמרתי לה שלעבור ביחד זה בעיה כרגע אז שתעבור לדירה שלי עם השותף שלי, לכל אחד יש 22 מ"ר פרטי עם מלקחת ושירותים כך שלא נפריע לאף אחד.ונוסף חלל משותף, אמרתי לה תבואי אלי אל תשלמי שקל, אני יקנה מוצרים , יעשה לה קופסת אוכל לעבודה, ממש יפנק אותה. היא לא הסכימה כי לא ניתן להכניס כלבים לדירה, הצעתי לה דרך מוצא מהחרא ובגלל הכלבים היא לא רצתה. היא אמרה שרוצה לעבור רק שנינו, ואצלי בראש מתנגן כל הבעיות שלה בבית שאמא שלה תופסת אותה בביצים, היא עצמה תמיד נכנעת לה למרות שאני אומר לה שהמשפחה שלה זה מיטה חולה, היא אומרת שאמא יש רק אחד והיא צודקת לחולוטין אבל אמא שלה מנצלת אותה והיא לא שמה לב....
הרגשתי שבזה שנעבור ביחד כל הבעיות שלה יפלו עלי וגם ככה כבר שנתיים אין לה שקל אז בכלל,ואני אדם מחושב חסכתי שנתיים ללימודים שהשנה התחלתי כדי לא לעבוד בתקופה הזאת וכן אני יכול ללמוד שנתיים בלי לעבוד יום אחד.
הרגשתי שזה גדול עלי, ואם אני לא יעשה משהו אני יפול ביחד איתה, ואמרתי לעצמי שאם לפחות הייתה מראה סימנים שהקטסרופה שלה בבית תסתיים מתישהוא אז אולי יהיה לזה סיכוי, אבל כלום כמעט שנתיים והכל נשאר בול כמו לפני שנה וחצי, נשברתי לא רציתי חיים כאלה על עצמי...
שבוע שלם שברתי את הראש ולבסוף נפרדתי ממנה בלב בררה, ואני מתגעגע אליה כל יום אבל הידיעה שעשיתי את הדבר הנכון לא עוזרת, וזה עדיין קשה מאוד
כמובן שיש מלא פרטים שלא אמרתי כי זה ארוך מיידי, אבל לדעתכם פעלתי נכון?