בזמן האחרון אני מרגישה שיש לי בעיות נפשיות

אני כבר מתחרפנת ! אני באמת לא יכולה יותר .. כל החיים הצלחתי להתמודד עם דברים לא הייתי מספרת מה קורה לי לאף אחד הייתי מצליחה לשבת על התחת (בקושי רב אבל מצליחה ולהוציא ציונים טובים אחרי השקעה) ...ופתאום השנה , דווקא בשנה האחרונה שלי אני לא מצליחה ! אני לא יודעת כלוםםם מהחומר שלמדנו מתחילת השנה ממש שום דבר וכל פעם שאני שומעת שיש מבחן שמתקרב אני מרגישה שהלך עליי ..
במקום להשקיע בלימודים אני פתאום נכנסת למין מרמור עצמי ומתחילה לחשוב על כל מה שעברתי וכמה זה השפיע עליי (עברתי הרבה חרא..) אבל בחיים לא חשבתי על זה לא עם אחרים ולא עם עצמי פשוט הדחקתי היה וזהו .. ופתאום הכלללל כל השנים עולות לי השנה ! ואני מרגישה כמו כלי שמילאו אותו עד הסוף ועכשיו מנסים להוסיף לו עוד אבל הוא כבר לא יכול להכיל את הכל אז הוא רק נוזל ..
ופתאום אני מתחילה לחפש צומת לב מאנשים אפילו ממורים , מנסה לחפש מישהו שאוכל לסמוך עליו שיהיה לי האוזן הקשבת (כמובן שלא מספרת,אבל לפעמים מדמיינת כאילו אני מדברת עם בן אדם מסויים ומספרת לו ואני אשכרה מדברת במילים..)
אבל אני כבר לא יכולה עם התחושות האלה אני לא מצליחה בלימודים ובחיים עצמם אני נהפכתי פתאום לילדה מדוכאת , עצובה, ממורמרת , עצבנית שאין לה כוח או סבלנות לשום דבר ..
ומרוב שיש לי עומס במקום לחלק את הזמן כמו שצריך אני פשוט לא עושה כלום כי אני מרגישה שזה גדול עליי .. פשוט הולכת לישון כדי לברוח ולא להכנס ללופ מחשבות של עצמי .

אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מתחרפנת מהלבד אני לא רגילה להתמודד עם עצמי במצבים כאלה, אני לא יודעת למה פתאום הכל קפץ לי השנה ואני מרגישה כאילו כל הדברים שחוויתי בעבר אם זה הקרוב או הרחוק קראו לי כולם יחד השנה ..
אני מתחילה לחשוש שלא תהיה לי תעודת בגרות
נמאס לי להכשל בכל דבר שאני עושה השנה בין אם קשור ללימודים או לא .
נמאס לי להרגיש מטומטמת.
זה כבר מגיע לרגעים לפעמים שאני מתחננת למות שתמיד אני הייתי מאלה שמסתכלות מוזר על כל אלה שאומרים את זה הייתי במחשבה של "קצת קשה אז נשברים?" "יש אנשים שעוברים את היותר גרוע מכם ושורדים " אבל אני לא שולטת במחשבותיי ...
פעם הייתי ילדה שנלחמת ופתאום נעצרתי .
יש לזה הסבר? יש משהו שאפשר לעשות?