זה סיפור ממש ארוך, אין לי כוח כבר לחפור עליו גם ככה אף אחד לא יכול לעזור לי.
אני אגב האדם היחיד על פני כדור הארץ שהגיע לסיטואציה הזאת, די התרגלתי אלייה, אני סובל אף אחד לא יודע. אני מצד אחד מעביר את הזמן הרבה בטלוויזיה כדי להתרחק מהכל, התרגלתי לבדידות. ללבד.
אז בקצרה כבר אמרתי : כשהייתי בן12 פחות יותר חוויתי חרדה חברתית, מאז התנתקתי מהכל, פרשתי מהבית ספר לא עשיתי תיכון אפילו..שלא נדבר על צבא(אני מאשים מאוד את כל הרווחה אגב) לא זוכר עם זה רווחה, אבל הייתה עובדת סוציאלית, וכאלה שעוזרים לכאלה שרוצים לנשור מבית ספר.
זהו שבמקרה שלי אני ניצחתי את כולם, למרות הכל נשארתי בבית. עד היום בעצם..היום שאני כבר גדול זה זכותי המלאה. אבל אני עדיין סובל מהחרדות. אין לי חברים. לא יכול לעבוד.. בתול שמתעצבן שרואה ילדים בני 13 שלא בתולים, וגם לי היו הזדמנויות בגיל הזה לפני המזל החרא שלי, ולא קרה עם זה כלום ...לא נהנתי אפילו לרגע בגיל הנעורים, כל אדם נהנה,מכיר בחורות,יוצא לבלות.אני באותו מצב פאקינג המון שנים..
אף בת לא תסתכל עליי. מקבל נכות אגב..
אני באמת חושב שרק התאבדות זה האופציה היחידה, מצד שני אני לא יעשה את זה. אני רק אומר שבמקרה שלי. שכבר הוספתי בהתחלה אין אדם אחד בעולם במצב כזה...
אני סתם כותב את זה כרגע, כי אף פסיכולוג ואף פסיכו=חהחה לא יכול לעזור. אבל משום מה שאני פורק זה עוזר לכמה רגעים. אני יודע שהמצב יישאר כמו שהוא... אני אישית כאחד שמאמין בדת, חושב שהכל התחיל מגיל 12 בו התחלתי להתפתות מפורנו ולאונן, מאז הנפש שלי נפגעה וחוותה חרדות.. עד היום אני מכור לזה ואני חושב עם ברגע שאפסיק המצב שלי אשתנה או שזה חרטא. מה דעתכם בכלל ? על הכל , על המצב שלי ובכלל..כי אני מודע לזה שאני היחיד שהגיע למצב הזה, כרגע אני אגב מנסה להשתקם , אבל יודע שכבר איבדתי את החשק העצמי שלי. (ממש חפירה)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות