היי לכולם.אני בת 33 פרודה מבעלי מעל לשנתיים.הכל התחיל שנולדה לנו הילדה ואז התחילו בעיות וריבים מאהבה גדולה כבר לא אהבתי .היה לי מעין דכאון קל לאחר הלידה ובמקום לקבל תמיכה מהבעל קיבלתי רק רע וכאב לב עד שהיינו חייבים להפרד קצת.הזמן עבר והרגשתי שעם כל הקושי בלהיות לבד עם תינוקת זה יותר קל בלעדין ועוד לא החלטתי אם אני רוצה להתגרש אז המשכנו ככה.יש לציין שבעלי אוהב אותי אבל אני לא.בנתיים הכרתי לגמריי במקרה גבר שזה התחיל משיחה ידידותית הרגשנו כימיה ותשוקה מטורפת.היה בו את כל הדברים שרציתי בגבר ואכן זה המצב.רק לצערי שנינו נשואים וגם לו יש ילדה קטנה.אנחנו יחד כבר שנתיים אבל אני מאוד מתוסכלת מהעניין שאנחנו חיים בשקר ובזמן האחרון יש לנו ריבים בגלל זה.אני לא מבינה איך הוא מעז לחיות עם אשתו ולבגוד בה ככה ולבגוד גם בעצמו.אני מדברת ככה כי לי ולו יש אהבה ענקית.בחיים לא אהבנו ככה.יש ביננו התאמה מושלמת ושנינו אמנם כל הזמן יחד כל יום כמעט וכל הזמן בטלפון אבל לי קשה עם זה מוסרית.ניסינו להפרד כמה פעמים אבל מיד חזרנו.הבעיה היא שאני באמת רואה אותו האיש שלי ולכן לא מוותרת.הוא מצידו מאוד מאוהב בי אך יחד עם זאת קשה לו לנטוש את הילדה.אלה דבריו אבל הוא אומר שבסוף נהיה יחד.שהוא כבר הבין שהוא לא יכול בלעדיי ואז אמר לי למה את לא מתגרשת?תתגרשי ונדבר.זה לאחר שהטחתי בו את החיי שקר.אני פוחדת לעשות צעד כזה והוא לא.מה אתם חושבים?תבינו שהייתי מוותרת אבל אני מרגישה שהוא האיש של החיים שלי.אני גם לא רוצה לעשות לו עוול.פשוט רוצה את הבחירה הנכונה..מה אתם מייעצים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות