מאויימת בבית - אח שלי מרביץ לי, אבל אני לא יכולה להתלונן במשטרה

שלום,
אני בת 20. יש לי פטור מטעמי בריאות. כבר שנה וחצי שאני יושבת בבית ללא מסגרת. רוב הזמן הייתי ללא מעש, אבל גם שיפרתי והשלמתי בגרויות (יש לי עוד הרבה). יש לי תקציב של בערך 500 ש"ח - 300 מהניקיון, וכל שבוע אני מקבלת 50 ש"ח מההורים שלי. כל זה אמור להספיק לי לאוכל, מוצרי הגיינה בסיסיים כמו משחות שיניים וכו'.ניסיתי לחפש עבודה כמו מכירות או מלצרות, אבל ברוב המקרים לו זימנו אותו לריאיון וכשכן - נכשלתי בו. ניסיתי לחפש עוד ניקיון, אבל לא מצאתי. בכל התקופה הזאת לא התחלתי שירות לאומי כי פחדתי שזה יפריע לי לשפר ולהשלים בגרויות. רק לאחרונה התחלתי תהליך הרשמה לשירות לאומי, ואני מקווה שבקרוב אוכל להתחיל. בנוסף לכך, הגשתי תביעת נכות רגשית בהמלצתם של הפסיכולוג והפסיכיאטר שלי. בהתחלה נתנו לי 30% (מה שלדעתי ולדעתם של הפסיכולוג והפסיכיאטר לא משקף אותי), ולאחרונה הייתי בועדת ערעורים. משם שלחו אותי לאבחון פסיכודיאגנוסטי מטעם ביטוח לאומי, והייתי אמיתית. סיפרתי בגדול את המצב הקשה שלי, ואני מקווה שיעלו לי לפחות קצת את אחוזי הנכות. אני ממש צריכה סל שיקום, ובמיוחד את הקצבה. נמאס לי לאכול רק פירות, ירקות ודייסות. רוצה אוכל נורמלי.
יש לי אח שטן. לא מדמיינת מישהו יותר שטן ממנו - אלים (פיזית ומלולית), כוחני, מרים יד על אישה (עליי, ומרביץ חזק - כאילו הוא רב עם גבר), מאיים (בגלל הכוח הפיזי שלו והגובה), אוהב לעשות דווקא (דוגמה - אני לומדת, והוא מסתובב בבית עם מוזיקה בפול ווליום. מבקשת ממנו יפה שימניך, אבל לא בכבוד שלו לעשות את זה), מסכסך ביני לבין ההורים שלי, וחי באשליה שהוא יותר טוב ממני (דוגמה - הוא מפריע לי ללמוד, מבקשת יפה שימניך, לא ממניך, בערב אני רואה טלוויזיה בסלון, הוא בשיא החוצפה ניגש לטלוויזיה, עושה בווליום הכי נמוך. ראיתם מתישהו כזאת חוצפה?! לו מותר להפריע לאחרים, אבל לאחרים אסור להפריע לו. אני בהלם). אני רק רואה ת'פרצוף שלו כשהוא חוזר הביתה כל יום חמישי - כל הגוף שלי מתהפך. בלי שהוא התחיל לעשות משהו מהתחביבים שלו - לאנוס את האוזניים שלי עם המוזיקה המסריחה שלו, לסכסך, לריב, להשליט טרור... רק מהפרצוף השטני שלו באלי למות. במהלך השבוע הכל בסדר, אבל כשהוא מגיע - חמישי, שישי, שבת - זה גהינום מאין כמוהו. אני משתגעת, הוא גורם לי לרצות למות. כל שבוע אותו סיוט. כל שבוע. אין לי קרובי משפחה בארץ שאפשר להיות אצלם בסופ"ש כשהשטן הזה פה, לא חברים, לא חבר. אין לי עם מי לצאת בסופ"ש, ואני ממש מקנאה באלה שעובדים בסופ"ש. כל הזמן היקר של סופ"ש מתבזבז, כי השטן פה משליט טרור. יש לי חשד להפרעת קשב וריכוז חמורה (לא מצליחה לאבחן ולטפל בבעיה שהורסת לי את החיים - בגלל זה סיימתי תיכון לא זכאית, כי עם תקציב כמו שלי שרובו הולך על אוכל ודברים בסיסיים, אי אפשר לחסוך 3000 ש"ח לאבחון הזה). הוא אף פעם לא סוגר שבתות, אף פעם אין מנוחה ממנו. אני במצב כזה שרע לי ואני מאויימת, ואין לי לאן ללכת. איפה אני אחיה? אין לי איפה.
כמו שכבר אמרתי, הוא משליט טרור - מאיים, מרביץ (חזק מאוד חשוב לציין, לא איזו דחיפה קטנה).
אני גם ככה במצב נפשי רגיש ומסוכן (יש לי נטיות אובדיות), והוא מוסיף שמן למדורה. השטן אפילו לא מבין כמה שזה מסוכן, הבריונות שלו.
היום הוא הרים עליי יד שוב פעם. בעבר תמיד כשהוא הרים יד - אמרתי שאני אלך למשטרה או שהלכתי כבר למשטרה (באמת שקלי לעשות את זה, והפסיכולוג שלי אמר שאני לא צריכה להיות מאויימת). מה שמנע ממני לעשות את זה זה שנתתי לחלאה הזאת צ'אנס, לא רציתי להרוס לו את החיים (למרות שזה מגיע לו), חששתי כי לא היה לי אף אחד שילך איתי להגיש תלונה (זה מסוג הדברים האלה שלי אישית כבד לעשות אותם לבד, לפחות בזה אני צריכה גיבוי), פחדתי שגם הוא ימציא איזשהו סיפור וגם יפתח עליי תיק (הוא תמיד מצלם אותי כשאני כשהוא מתגרה בי), וגם אבא שלי איים עליי שאם אני אלך נגד הסטן למשטרה - זה הסוף שלי. הבנתם? מצד אחד שטן אלים, ומצד שני אי אפשר לרסן אותו עם תיק במשטרה. היום הוא הרביץ לי כי לקחתי קופסת טונה שלו, והאכלתי איתה חתולים. הוא התחיל לאיים ולקלל ולהתגרות (כמובן הוא צילם את הכל בפלאפון). באיזשהו שלב איבדתי אשתונות מההתגרות הזאת (לעזאזל, אני תמיד נופלת בפח הזה) ודחפתי אותו. הבנתם? הוא התגרה עם הפלאפון, העצבים שלי לא החזיקו מעמד ודחפתי אותו. אז כאילו הוא השיג את מה שרצה - אני "התחלתי" ראשונה. דחפתי אותו קצת, מה אני יכולה לעשות? אני 1.6 מ', בתת משקל, קטנה ובקושי דלת כניסה לבניין יכולה לפתוח. הוא גבוה, חזק, עם שרירים. הוא בעט בי ודחף אותי חזק. ככה זה נמשך כל הזמן, כל שבוע. אני לא יכולה לסבול את זה יותר.

אז אני מתלבטת אם באמת ללכת למשטרה. השיקול שהכי עוצר אותי זה שהשטן הזה יכול גם לשפוך עליי בוץ, זאת אומרת להשתמש בסרטונים האלה שהוא התגרה בי או לעשות לעצמו כמה סימנים כחולים ולהגיד שאני עשיתי... בקיצור, כל מיני דברים כאלה שבסופו של דבר אני אמצא את עצמי גם אם תיק במשטרה. זה מה שמפחיד אותי. אני בחורה נחמדה ושקטה, לא מפריע לאף אחד, שומרת חוק. לא מתאים לי תיק במשטרה. זה ימנע ממני הרבה דברים בחיים. לא רוצה. מצד שני, אם אני לא אעשה כלום - הסיוט הזה ימשיך.

עוד שאלה - לפני שהפסיכולוג שלי יצא לחופש, הוא אמר לי משהו במעורפל שביטוח לאומי מספק דירות לפעמים. זה נכון? נגיד לאנשים מאיימים שמרביצים להם בבית? ניסיתי לחפש על זה משהו, ולא מצאתי. זה החלום שלי לעבור דירה. מילא עכשיו כשהוא בצבא ואני סובלת רק בסופ"שים, אבל מה יהיה כשהוא ישתחרר, עוד 4 חודשים? אני אתלה את עצמי. אז מה אתם חושבים, ביטוח לאומי באת יכול לתת לבן אדם במצוקה לגור בדירה שלו? יש מקום אחר שאפשר לחיות בו?

אני חושבת שבעיר גדולה יש לי יותר סיכוי למצוא עבודה ולקום על הרגליים (אני גרה בפריפריה בצפון, אין פה כלום). ההוכחה היא שכשחיפשתי עבודה, כתבתי בקו"ח שאני חיפאית ובאמת ממקומות עבודה בחיפה חזרו אליי. פה בעיר שלי לא חוזרים.

אז מה אתם אומרים לגבי ריסון השטן עם המשטרה ודירת הביטוח הלאומי?