אני אמא לבת יחידה. לאחר הלידה של הקטנה נשאבתי כמו רבות לדיכאון אחרי לידה שנמשך קרוב לשלוש שנים.
מאז הדיכאון אני חווה חרדות קשות בנוגע לילדה.
עד כמה שניסיתי להלחם בהן, הן חזקות ומתישות אותי. לא מדובר על דברים קטנים ויומיומיים וזניחים אלא על רגעים ומקרים עקרוניים שבמקום שייכנסו לפרופורציות אני מתחילה להכנס לחרדות.
אני אמא טובה ולא מקרינה את החרדות לילדה. ההיפך, היא יודעת שאמא שלה אישה מאוד חזקה (וכאישיות אני באמת כזו עם הרבה אופטימיות).
אבא שלה הוא אדם מאוד אגואיסט, הוא רואה באבהות כבייביסיטר.
לפני כשנה היתה פרידה ושכשהיה בן זוג, לא ידע להכיל ולהיות שותף ולכן גם בזמנו הדיכאון היה לי קשה וארוך יותר.
היום הרגשות האלה שמורים בי ולפעמים נותר לי לחלוק אותם רק עם אחותי שהיא אמא בעצמה, חברה שעברה דיכאון אף היא ועוד בת משפחה קרובה אלי מאוד (גם עברה מקרה דומה).
העצות מהן לא ממש יעילות, הן יודעות להקשיב ולהציע לי לנשוך שפה ולחכות שיעבור כי זה טבעי.
אני מעוניינת לשאול נשים אחרות כאן (שאולי עברו רקע דומה) כיצד אתן מתמודדות עם תופעה דומה של חרדות לילדיכן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025