אני וחבר שלי כבר לא מה שהיינו פעם, זה פשוט לא אותו הדבר.
אנחנו מכירים חצי שנה, ביחד רשמית משהו כמו 4 חודשים.. די טרי
הקשר מאוד בוגר, אנחנו יודעים לא לוותר כשקשה, אבל ההתרחקות הזאת.. קשה לי מידי.
הוא בצבא, חוזר כל שבועיים.. אבל בזמן האחרון אנחנו לא נפגשים כמו פעם, לפעמים הוא בבית ואנחנו לא נפגשים (מרחק) אבל זה כן אפשרי. הוא פשוט צריך להתאמץ קצת, ואני לא רואה את זה. רואה זלזול.. הייתי רבה עם אמא שלי שתשאיר לי בית ריק כדי שהוא יוכל לבוא, אז הוא יכל לבוא.. כשלא התאמץ. ככה אני מרגישה בכל אופן, אבל כשהוא צריך למצוא מקום לישון אני לא רואה ממנו כלום.
פעם היינו מדברים המון, היום הרבה פחות, הוא מתעניין פחות, פעם היינו מדברים בטלפון *כל* לילה, היום כבר בקושי, פעם הוא היה עונה לכל הודעה מהר וגם שולח הרבה הודעות, היום הוא מתחבר ומסנן.. לוקח לו את הזמן שהוא רוצה כדי לענות.
ואני נשארתי בדיוק כמו פעם, ועכשיו כשזה לא הדדי זה די מוציא את החשק וכבר לא כיף.
אני אהיה כנה, אני רוצה להפרד, אבל לא מסוגלת לחשוב על הכאב של אחר כך, אני יודעת שאצטער על זה, המחשבה הזאת באה לי עכשיו, שבוע שעבר לא נפגשנו בגלל ישיבה אצל ידידה שלו (שד"א בגללה נהרס לנו הקשר, המון ריבים בגלל הקשר שלהם), על חנוכה אנחנו חושבים כבר המון זמן, אמרנו שאין מצב שלא נפגשים.
הוא שוב יוצא הביתה.. וכמובן לא נפגשים. חח זה כבר מצחיק אותי באיזשהו מקום.. כמה פראיירית אני יכולה להיות?! מצד אחד לא רוצה לוותר כשקשה, מצד שני למה אני צריכה לבכות בגלל חבר שלי? מה עושים במצב כזה? לדבר לא יעזור, זה סתם יגרור לריב ובסופו של דבר הוא יהפוך את זה כאילו אני אשמה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025