נשואה לגרוש + ילד, לו יש מערכת יחסים מורכבת עם הילד ולא מצליחה להתחבר אליו

שלום לכולם
אשמח לבל תגובות מכולם אך בעיקר מנשים רווקות שהתחתנו עם גברים גרושים + ילדים.
אני ובן זוגי נשואים, הוא גרוש עם ילד בן 7 וחצי, הילד נמצא אצלנו כ50% מהזמן. כל סיפור הגירושים היה קשה ומכוער וכלל בגידה מצד האישה ותלונות במשטרה. ממה שהבנתי במהלך הנישואים גם היה מאוד קשה לאורך כל השנים והמצב החמיר כאשר נולד הילד והזוגיות מתה לחלוטין. בעלי לא ממש התחבר לבנו בשנים הראשונות כי לטענתו היא הרחיקה אותו ממנו, ובנוסף היא התעקשה שהילד יישן איתם כל לילה במיטה ואכן כך היה עד ליום שהתגרשו כשהיה בן 5 בערך.
לבעלי יש משקעים ומטענים רבים מנישואיו וגירושיו. הוא רואה בבנו כגורם שהביא ללא מעט חיכוכים בחיי הנישואים שלו ויש לו לא מעט כעסים על בנו על כך שהעליל עליו תלונות שווא במשטרה (בהנחיית אימו כמובן) בתהליך הגירושין. ניסיתי להסביר לבעלי כמה פעמים שהילד לא אשם בחיכוכים בנישואים הראשונים שלו והוא לא אשם בכך שהצליחו לגרום לו לשקר במשטרה ושאין לו בכלל מושג מה הוא אמר או עשה, הוא פשוט עשה מה שאמא שלו ביקשה ממנו. בעלי גם זועם על כך שהוא צריך לשלם כל כך הרבה מזונות לגרושתו כאשר הילד למעשה נמצא 50% מהזמן אצלו. גם כאן אני מסבירה לו שנכון זה קצת מבאס אבל זה החוק ואנחנו נחיה עם זה ונסתדר.
לבעלי ולגרושתו אין שום קשר מלבד הודעות טכניות בסמס, הם אינם מתאמים ביניהם בכלל איך ברצונם לגדל את הילד כך שיש פער עצום בין מה שקורה אצלה לבין מה שקורה שהוא אצלנו. פער זה גם גורם לחיכוכים בין בעלי לבנו כי הוא רוצה לגדל אותו על ערכים אחרים והדבר בלתי אפשרי כי אין שום תיאום ביניהם. בעלי למשל לא מרשה שהוא יישן איתנו ולעומת זאת אצל אימו הוא ישן איתה ועם בן זוגה במיטה.
כאשר הילד נמצא אצלנו תמיד יש מתח באוויר, בעלי רוב הזמן כועס עליו, לפעמים בצדק ולפעמים לא. לילד יש בעיית קשב וריכוז, הוא היפראקטיבי והוא לא נח לרגע ומבקש שכל הזמן יעסיקו אותו ויתנו לו תשומת לב, הוא גם ילד יחיד ומפונק לא מעט, דבר שמתיש אותנו ומכעיס אף יותר את בעלי. כאשר הוא מבקש משהו ולא ניתן לו באותו רגע הוא מתחיל לבכות ומבקש להתקשר לאימו כדי להתלונן. היו מספר פעמים בהן במהלך ויכוח בינו לבין בעלי הילד איים עליו שיתלונן במשטרה, דבר שגורם לטראומה לא קטנה לבעלי.
עשיתי לא מעט שיחות עם בעלי וביקשתי להבין למה יש מתח כזה כשהילד אצלנו ולמה הוא כועס עליו כל הזמן והוא אמר לי שיש לו הרבה כעסים שאני לא יכולה להבין. הוא אומר לי שכשהוא רואה אותו הוא נזכר בכל הדברים הרעים שהוא וגרושתו עשו לו הצעתי לו ללכת אולי לאיש מקצוע כדי לדבר על זה אך הוא מסרב. בעלי גם מצפה ממני שאחנך את הבן שלו (ואתקן את החינוך הרע של גרושתו לטענתו) ואני מסרבת כי חושבת שזה ממש לא המקום שלי.
ועכשיו לחלק שלי, אני מודה ומתוודה שאני לא מצליחה להתחבר רגשית לילד. אני מכבדת אותו, מדברת אליו יפה ובכבוד, מנקה ומבשלת בשבילו, לא באה ממקום של לחנך אותו ואפילו מגנה עליו לא מעט כאשר בעלי כועס עליו שלא בצדק. עם זאת אני לא מצליחה להרגיש שום רגש אליו וזה מפליא אותי. אני עוסקת בחינוך ועובדת עם ילדים ונוער. אני מתה על התלמידים שלי (עם כל הבעיות שהם עושים...), אני מדברת ומסתמסת איתם הרבה מעבר לשעות העבודה, רצה בשבילם, מחבקת ואוהבת, מתעקשת עליהם ובשבילם, יש לי סבלנות עצומה כלפיהם וכשאני רואה אותם הם מחממים לי את הלב. לעומת זאת כאשר אני רואה את בנו של בעלי הוא לא עושה לי דבר בלב ואני ממש לא יודעת מה לעשות עם זה. אני לא יודעת האם מערכת היחסים המורכבת של בעלי איתו משפיעה גם עלי בעקיפין, האם אני פשוט מתבאסת מהמתח שיש בבית כשהוא איתנו ובאיזשהו מקום מאשימה אותו במצב רוח הרע שיש לבעלי כשהוא נמצא אצלנו?
אני כל הזמן אומרת לעצמי הילד לא אשם בשום דבר, הוא קורבן תמים למערכת היחסים המאוד לא טובה שהייתה בין הוריו, החיים שלו התפרקו מול עיניו, שני הוריו המשיכו הלאה והוא לא מוצא את עצמו ואין ספק שזה גורם לעניינים רגשיים. ועם כל זה אני עדיין לא מצליחה להרגיש דבר אליו. האם זה ישתנה? האם אפשר לחיות ככה?
אני מרגישה שאני במצב מאוד מורכב ואינני יודעת כיצד לנהוג.
אשמח לשמוע בעיקר מנשים רווקות שהתחתנו עם גרושים+ ילד

תודה