לנתק את הקשר או להמשיך אותו למרות המרחק?

אני גרה בעיר גדולה במרכז והייתה לי פה חברה שהכרתי אותה בתחילת שנה שעברה כשהיא עברה לכיתה שלי,מפה לשם ניהינו חברות הכי טובות פשוט אחיות ,עשינו הכל ביחד עברנו הכל ביחד ואפשר להגיד שהייתי איתה יותר משהייתי עם המשפחה שלי..באמת שהיא הייתה הכל בשבילי .
ואז יום אחד היא אמרה לי שהיא חוזרת לגור באילת(היא היתה גרה שם בעבר ואז היא עברה לעיר שלנו עכשיו אבל אז אמא שלה אמרה לה שהם צריכות לחזור לגור באילת בגלל העבודה שלה...), לקחתי את זה ממש קשה , וממש קשה זאת מילה עוד עדינה למה שעברנו ולכל הבכי והתקופה המגעילה הזו שהייתה לנו.
ניסינו לעשות הכל כדי שהיא תישאר והיא אפילו רצתה לגור לבד בלי המשפחה שלה ובלי אף אחד העיקר להיות איתי, אבל גם זה לא הצליח ובסופו של דבר פשוט היינו צריכות לעכל את זה שאני פה והיא שם באילת .כבר עבר חודש כמעט מאז שהצלחנו לעכל את הדבר הזה וכל אחת מנסה להמשיך בחיים שלה אבל עכשיו זאת הבעיה ,אני באמת לא יודעת אם להמשיך איתה את הקשר או פשוט לשחרר ולהמשיך לגמריי בחיים שלי ולא להיות איתה בקשר יותר.
כל אחת כבר בבית ספר שלה עם החברים החדשים שלה והחיים החדשים שלנו אחת בלי השנייה ,לכל אחת יש עבודה יש לימודים יש חיים משלה וזה ממש ממש קשה לשמור ככה על הקשר,באיזשהו מקום כבר אין לי על מה לדבר איתה אפילו כי אנחנו לא חיות ביחד אין לנו תחומיי עניין משותפים כבר אנחנו לא עוברות שום דבר ביחד.
גם הקטע של להיפגש לא אפשרי כי הנסיעה מאילת עד לעיר שלי זה ארבע שעות ואם היא יכולה לבוא זה רק בחופשים.אני באמת לא יודעת מה לעשות. עכשיו למשל בחופש חנוכה באמת איו לי מושג אם להגיד לה לבוא אליי או שלא.אני חושבת לוותר כבר ופשוט לנתק את הקשר איתה כי גם אם היא תבוא אני פחות ירגיש איתה בנוח ..אנחנו כבר לא הכי מדברות וגם שאנחנו מדברות זה שיחה של 20 דקות גג כי פשוט אין על מה לדבר..פעם היינו יכולות לדבר 3 ואפילו ארבע שעות בטלפון והיום בקושי 20 דק אנחנו יכולות לדבר..זה פשוט הזוי איך בנאדם שהיה הכי קרוב אלייך כמו משפחה והיום הוא פשוט כמו כל אחד רגיל ... זה באמת הדבר הכי עצוב שקרה לי אני לא יודעת איך להתמודד עם זה ועם הקשר שלנו ככה מרחוק
אני באמת הגעתי למצב שכבר בא לי לוותר ופשוט לנתק את הקשר כי אין מצב שאני יראה אותה הרבה ואם עכשיו אני לא מצליחה לדבר איתה על דברים אז מה יקרה עוד חודש חודשיים .. ?!
קשה לי לשמוע על החיים שלה שם ועל זה שהיא שם עם אנשים חדשים וחברים חדשים ובית ספר חדש ושדברים שאנחנו היינו עושות ביחד היא עושה שם עם אחרים,..עם כל הפירגון שלי אלייה ואני מפרגנת כמה שצריך בתוך תוכי באמת קשה לי עם הכל וגם אם נישאר בקשר והיא תבוא מדיי פעם אליי בחופשים זה לא יעזור כי בסוף היא תחזור לאילת לחיים שלה ואני יישאר פה ושום דבר לא ייצא מזה..גם הרגשות שלנו אחת לשנייה כבר השתנו ..פעם הייתי מתרגשת מתגעעגעת הייתי חופרת לכולם שהיא באה ואני יראה אותה , והיום זה כבר ממש לא ככה..כאילו כל הטעם כבר ירד מהקשר הזה ..אני באמת לא יודעת מה לעשות ..