היי..,פעם ראשונה שאני כותב כאן..
כל החיי גדלתי בתחושה שאני אפס,לוזר,מכוער,לא שווה משהוא,מפגר ואני יכול להמשיך את הרשימה עד מחר.התחושות האלו נבעו בעיקר בגלל "אמא" שלי,אמא שלי היא עקרת בית מעולם לא עבדה וכל הזמן הייתה בבית ממתי שאני זוכר את עצמי חוויותי השפלות מאמא שלי אם זה פיזי או מילולי,אם זה מכות בכתה א כי שחכתי לכתוב משהוא מהלוח או מכות עם חגורה! בגלל שלא הגעתי ישר אחרי בית ספר הביתה אבל האלימות שהכי פגעה בי ללא ספק היה האלימות המילולית שאף פעם לא פסקו ורמסו לי את הביטחון לרצפה.
גם מחוץ לבית המצב לא היה מזהיר היו לי כמה חברים אבל אף פעם לא משהוא רציני או אחרי בית ספר לצאת וזה,בערך בתקופת התיכון הכרתי כמה חברים מחוץ לעיר והיייתי מסתובב איתם,השינוי המשמעותי החל בצבא התגייסתי ליחידה קרבית ובאמת היו 3 שנים מטורפות והכרתי חברים לחיים ובכלל היה מטורף,הענין שאחרי השחרור התחלתי להיות בדאון מטורף,שמתי לב לגיל שלי והבנתי שלא הספקתי לחוות כלום,אני בתול!(בן 21)אין לי ידידות או מהוא קרוב לזה אבל העניין שאין לי בעיה להתחיל שיחה עם מישהיאי ולפעמים אני עוד משיג מספר הקטע שאחרי זה אני לא עושה כלום כי אני חושב שאין לי לאן להביא אותה אין לי איך לקחת אותה וגם בכללי קורה פעם בהרבה זמן עד שאני מצליח ליצר כימיה עם איזזה מישהיאי
עובד בעבודה מזדמנת מגעילה וכל היום מסתובב עם הרגשה מגעילה שהחיים שלי נהרסו ונולדתי למשפחה מגעילה לא מפרגנת לא מגובשת ועושה הכל בשביל לרמוס אחד את השני,אני חושב לעצמי תמיד שאם הייתי נולד למשפחה קצת יותר נורמאלית יכול להיות שהמציאות הייתה משתנה.כרגע אני רוב הזמן בבית אם אני לא עובד,אין לי פרטיות כי אני ישן עם אחותי באותו חדר,לא מדבר אם אמא שלי בכלל(בכללי אף פעם לא דיברתי איתה חוץ מהיי וביי)אין בנות.
החלום היחידי שיש לי בנתיים זה להגיע לארצות הברית ולנסות את עצמי שם וזה בכלל זוכה לשלל תגובות של זלזול
באמת שאין פה איה שאלה או משהוא בסגנון סתם פריקה על חיי המגעילים ואם למישהוא בא לרשום עצה או משהוא אז בכיף (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות