הוא בגד בי פעמיים, התארסנו ונפרדנו, הוא אומר שנתחתן, איך ממשיכים הלאה?

הכרנו עוד בתיכון , התחלנו לצאת לפני ארבע שנים, הכל היה מדהים הוא בקבע אני סטודנטית , ואז הכל התחיל להשתנות. הוא טס לברלין וחזר אחר. חודשיים היה מלא באהבה ואז החליט לשתף שביום האחרון שלו בברלין היה עם בחורה ( יום לפני הטיסה הייתה הפעם הראשונה ששכבנו אחרי שנה וחצי יחד-שנינו מבית שומר מסורת) כאב לי והיה לי קשה לנשום והוא התאכזב מהתגובה שלי. אמר שזו תגובה ילדותית ואני לא מבינה אותו. אז נסיתי להבין שבפנים כואב כל כך עבר זמן והחלטנו לעבור לגור יחד , ושוב מקרה ,התחיל לדבר עם בחורה אמרתי לו שזה לא נראה לי מתאים שלא ישלה אותה , כמובן שבאותו הזמן כבר הרגשתי שאותו סיפור חוזר על עצמו , אבל הבטיח שאין לו שום דבר אליה והיא בכלל נשואה , בערך באותו הזמן הוא התחיל לדבר אלי כמו אל זרה. לצעוק ולבלום כל מילה שלי, הייתי באה הבייתה ומחבקת ואומרת משהו לא במקום והוא היה מתפוצץ עלי. הרגשתי שהדעות שלי לא חשובות ושאני לא שווה בשבילו.. אבל המשכתי כי האמנתי שהכל יסתדר . היה יום קשה בעבודה והחלטתי לצאת מוקדם והוא חזר לאפטר הייתי בהתקף חרדה וניסתי להתנחם אצלו ואז הוא התחיל לתקוף שזה לא הגיוני שאני מרגישה לא טוב , והמשיך משם עד שאמר שהיה קרוב מאוד להיות עם הבחורה הנשואה . שוב חרב עולמי והפעם אני מחייכת ומנסה למנוע את הדמעות . הוא אמר לי שאני צריכה להיות גאה בו . הוא עצר את זה . כי הוא אוהב אותי . ובראש רק רצות לי המחשבות ״לא היית צריך למצב כזה מלכתחילה״ ואז בולמת את עצמי עם המילים שלו את לא מבינה אותו , את ילדותית , יצאתי החוצה לנשום כשחזרתי הוא לא היה בבית וכשחזר התברר שנסע לאותה בחורה לשבת
לדבר. החלטתי שדי . יצאתי לשתות עם חברים ופגשתי בחור , כמה ימים אחרי זה נסעתי לאותו בחור ועשיתי טעות מתוך רגש . הרגשתי טוב שמישהו רוצה בי בלי לתת כל הזמן ביקורת ולסקול אותי על המילים שלי. ובאותו זמן כל מה שרציתי זה להתנחם בזרועות הבחור של שלמרות הכל אני אוהבת. בפורים התארסנו ומשהו בי הרגיש שזה לא נכון, משם המצב המשיך להידרדר עד החלטתי לעבור לגור אצל אמא שלי וגם שם המשכתי את הקשר איתו וביקשתי לבנות אותו מחדש , הוא התרצה אבל כעס שאני לא גרה איתו הסברתי לו שקודם צריך זוגיות בריאה ורק אז להמשיך הוא לא הסכים איתי. אז המשכנו פה ושם ותוך כדי הוא אוהב ושונא יחד . ואחרי כל זה אני לא יודעת עם אני לא בסדר באמת או שזה משהו איתו. הוא אמר לי לפני שנפרדנו לחלוטין לפני שבועיים שהוא יתחתן איתי הוא בטוח בזה ,שתקתי . ועכשיו אני עם כאב לב ומרגישה מטומטמת ששואלת הגיוני שזה אני? שבאמת לא הבנתי אותו נכון? או שהוא חי באשליה שמה שהוא עושה אינו פסול? ובכל זאת , איך אני ממשיכה הלאה לקשר כשאני מפחדת שיקטינו אותי ויגרמו לי להרגיש מושפלת? ולמי שחשב לרגע שאין לי עמוד שדרה ואני אישה חלשה אני לא. עד אליו.