שאלונים רגילים קשים לי, ומשרד החינוך לא מאשר לי לגשת לשאלוני עולים

שלום,
אני בת 20 ועליתי לארץ בספטמבר 2003. היה לי קשה בשנים ראשונות עם השנה, והדבר שהוסיף שמן למדובר הוא שאני מתקשה במקצועות הומניים (אני טובה רק במתמתיקה, פיזיקה, מחשבים וכל זה).
מי שלא יודע, עולים חדשים וותיקים יכולים לגשת לשאלונים מיוחדים להם, ששונים משאלונים רגילים בזה שהם יותר קלים מבחינת שפה, אין בהם אנסינים (קטעי מקור) ופחות חומר. באמת הבדל גדול בין 2 סוגי שאלונים.
אני בחורה כזאת שלוקחת לימודים קשה, ובגלל לחץ חברתי עד סוף י"ב לא הלכתי ללמוד בקבוצה מיוחדת לעולים (כי חברים שלי למדו עם כל הכיתה, ולא רציתי להתנתק מהם... פחדתי שהם ישכחו אותי). היה לי קשה ללמוד עם כל הכיתה, אבל המשכתי. מצאתי את עצמי לומדת עם מילון צמוד. באמת היה לי מאוד קשה.
הציונים שקיבלתי היו נמוכים, אבל לא מאוד - הם בין 50-60. זאת אומרת על הגבול בין נכשל לעובר. אני רואה שבארץ העובר הזה, 55, זה משהו כזה נורא מיוחד, כי אני רואה מורים ותלמידים ששואפים העיקר לעבור... לי באופן האישי זה לא ברור, כי אם בן אדם עבר וקיחבל 56, מה זה שווה? אז כן - הוא עבר את הגבול הזה שנבקע, אבל עדיין לו יש ציון נמוך שלא יעזור לו ויהיה לו ממוצע נמוך.
כשסיימתי בית ספר, ביוני 2013, נשארו לי עוד 2 מועדים עד שהמעמד עולה שלי יפוג תוקף ואז אני כבר לא אהיה עולה - מועד חורף ומועד קיץ.
חודשיים לפני מועד חורף, בנובמבר 2013, עברתי ניתוח לתיקון מקרה קל של HALLUX VALGUS למי שמכיר, שהתפתח אצלי בשנים אחרונות. היו לי כאבים, וחיכיתי 10 חודשים לניתוח. דחיה לא בא בחשבון בשבילי. פחדתי שזה יפגע בלימודים שלי לקראת בגרויות, אבל לא הייתה אפשרות אחרת. כשהגיע תקופת בגרויות, התקשרתי למנתח שלי ושאלתי אם אפשר לצאת לבגרויות (הייתי אז עדיין עם תפרים ותחבושות, תחילת ינואר). הוא אמר שלא כדאי, כי זה עלול לפגוע בכפות רגליים שלי וגם לזהם את התפרים. החלטתי לא לקחת סיכון, ונשארתי בבית. הלימודים חשובים לי מאוד, אבל בריאות יותר.
ככה פספסתי מועד אחד משניים אלה שנשארו לי.
התכוננתי למועד האחרון שלי, מועד קיץ 2014. בעצם הציונים שאני יקבל - הם יהיו איתי כל החיים, כי אי אפשר לשפר. מגיל 7, עוד לפני שעלינו לישראל, החלום שלי זה ללמוד וטרינריה. בשביל זה אני צריכה ציונים גבוהים, וזה אחת הסיבות למה אני לוקחת לימודים קשה. התרגשתי מאוד בגלל המועד האחרון לשפר ציונים, ואפילו ויתרתי על הכל למען זה - פרשתי מכל המסגרות שלי, לא עבדתי וכל היום רק ישבתי בבית ולמדתי. לילות בלי שינה, הפרעות אכילה, לחץ דם נמוך... זה המחיר ששילמתי.
ואז הגיעו הבגרויות. הן באמת היו ברמה שלי בקטע של השפה, ולא התקשיתי בכלל. מה שדפק אותי זה שרעדו לי הידיים כמו שלא רעדו אף פעם, היה לי יותר קשה להתרכז מבדרך כלל (יש לי חשד לADD שאני לא מסוגלת להבחין כבר שנים בגלל שאין כסף, כבר שנה וחצי חוסכת) והלך לי לא טוב. קראתי שאלות, אבל בקושי נכנס לי לראש.
השנה בספטמבר קיבלתי ציונים שלי, והם גרועים לרוב (שאלוני עולים):
תנ"ך - 89
ספרות - 67 (למדתי סוג אחד של יצירות, ובבגרות היה סוג אחר)
אזרחות - 96 (ידעתי שהציון הגבוה הזה שבמקרה התגנב אליי ידפוק אותי בסוף)
לשון ב' - 75
לשון א' - 94
היסטוריה - 75
מיותר לציין שזה חרא ציונים, ושאיתם אפשר רק לחלום ללמוד וטרינריה (אל תדברו איתי על פסיכומטרי... זה לא רלוונטי עכשיו, ולא צריך לקוות להינצל בזכות תנאי הקבלה השני - הוא יותר קשה).
החלטתי לכתוב מכתב למשרד החינוך, ולהביר להם שאני מתקשה בשפה ושהציונים הנמוכים שלי לא מוצדקים כי עשיתי אותם בתור לקויית למידה לא מאובחנת (הפסיכיאטר והפסיכולוג זיהו אצלי את החשד הזה מזמן, הצירפתי גם חוות דעת שלהם).
התכנסה וועדה, ובין היתר הם דיברו עליי. בסוף הם לא אישרו להאריך לי מעמד עולה כי לדעתם הציונים שלי סבירים. השורה התחתונה של זה אומרת בעצם זה שאם הייתי בלי ציונים בכלל או אם הייתי עם נכשלים - הם כן היו מאריכים לי מעמד. זאת אומרת שיש פה איזשהי התחשבות, אבל לא בסיטואציה הזאת כי היא לא כל כך "גרועה" (נו ברור, בשבילם לא כי לא הם צריכים להיתקע עם ציונים נמוכים כאלה ולוותר על החלום שלהם למרות קריעת תחת 724 אלא מישהו אחר - אני). בקיצור, מפה לי עכשו כאב ראש עוד יותר גדול - לשפר כמעט את כל המקצועות החובה הומניים (חוץ מתנ"ך ואזרחות) בשאלונים שקשים לי.. זה גם אומר כמות מטורפת של חומר, וגם לעשות כמה שאלונים בכל מקצוע.
בשביל הועדה הזאת במשרד החינוך זה רק אישור קטן, בשבילי זה כל החיים.
אני כבר בת 21 כמעט, ובגלל הפאק הזה אני צריכה ללמוד מחדש את כל החומר של תיכון בלשון (אין לי אפילו כסף למורה פרתי, איך אלמד לבד?), ספרות (לא מבינה שירים בשפה גבוהה בשיר באנסינים, זה כמו סינית בשבילי) והיסטוריה (א' + ב', כמות חומר הזויה).
התחלתי ללמוד לספרות, וקשה לי מאוד. אני יושבת עם מילון, ומתרגמת אנטיגונה ושירים.
אני צריכה שאלוני עולים כמו אוויר.
חשבתי שאם אני אביא להם תוצאות מסודרות של אבחון פסיכו - דידקטי זה יגרום להם להתחשב בי, אבל עדיין אין לי את הסכום שצריך (2500 בערך, חוסכת כבר מעל שנה).
כתבתי להם עוד מכתב, הפעם כזה שמפרט את כל המצב שלי - חשד ללקוי בלמידה, פספוס מועד אחד בגלל ניתוח וכו'. יצא סך הכל 9 עמודים. רכז בגרויות אמר שישלח בשני.
התוכנית הנוספת שעלתה לי לראש זה סיכון ענק - הם אמרו שאם שהציונים שלי "בסדר". זה אומר שאם אני הייתי בלי ציונים בכלל או עם נכשלים - הם היו עוזרים. אז מה זה אומר בעצם? אם עכשיו אני ניגשת לשאלונים רגילים (אין לי ברירה, וכבר נרשמתי להיסטוריה א' + ספרות) ונגיד שאני מקבלת נכשל - הם יעזרו לי, אם לקחת בחשבון את הנימוק שהם נתנו (לא מאשרים כי ניגשת ולא נכשלת). אם אני אחרוש - אני יכולה לקבל כמו תמיד 60 שזה עובר, אבל אני יכולה סתם לבוא לבחינה, בקושי לכתוב שם משהו ובסוף לקבל נכשל בגלל זה, נגיד 25. זה אומר לקבל נכשל בכוונה. הם יראו שאני באמת מתקשה בשאלונים רגילים ואחרי ציון כזה אני כבר לא אהיה זכאית, ולפי הנימוק שלהם הם עשויים לאשר לי. מסכימים?
התוכנית הזאת נשמעת לי מעולה, אבל זה סיכון ענק כי יש מצב שהם יחליטו פתאום לא לאשר לי אחרי נכשל. ואז יצא שסתם בזבזתי חצי שנה ואני כבר בת 21, וזמן זה דבר יקר. הדבר השני שיש לי להפסיד פה הוא 90 ש"ח ששילמתי בשביל בחינות שבכוונה לא אעשה בהן כלום, אבל זה פחות מטריד אותי.
בקיצור, כמו שראיתם אני צריכה בגרויות עולים כמו חמצן. אני יכולה לעשות כל דבר בשביל זה, אפילו ביקשתי טלפון, פקס ומייל של האחראית על זה כדי לחפור לה (אני לא בן אדם חופר, אבל כשזה נוגע לחיים שלי - השמיים הם הגבול). אני לא בטוחה שאעשה שימוש במיוחד לא בטלפון שלה, כי אני גרוע בלדבר בעל פה ובלשכנע. בכתב כן, וגם כי יש זמן לחשוב מה לכתוב חחחח.
בקיצור מה אתם אומרים, זה ראיון טוב להיכשל בכוונה כדי שהם יתנו לי הארכת מעמד עולה? בגרויות רגילות קשות לי, והם עדיין לא יודעם איזה דרך קשה וארוכה עברתי (גם לא איכפת להם, אבל עדיין). כמו שאמרתי, זה סיכון כי יש לי מה להפסיד - זמן, ואם הם לא יאשרו גם אחרי הנכשלים בשאלונים רגילים יצא שההפסד היה ידוע מראש ושסתם בזבזתי זמן (ואני כבר לא בת 17 אלא 21)... אם לא הסרט הזה - יכולתי כבר מזמן להתחיל ללמוד או לפחות לעבוד.
מה אתם אומרים?