חברים שלי נהיו צבועים, שטחיים ולוזרים, ועכשיו אין לי עם מי לבלות

שלום, אני בן 16 ולומד בכיתה י"א.
בעקרון עד סוף כיתה ט' הכל היה סבבה מבחינת חברים, אבל מאז שהתחיל התיכון בכיתה י' כבר התחילו בעיות מסוימות. יש חבר אחד (עכשיו אני כבר לא מדבר איתו יותר מחצי שנה - לא מגדיר אותו כחבר) שתמיד היה קצת קנאי ולא ידע לפרגן וניסה להתנכל לי קצת, היינו חברים ממש טובים אבל היו לו את הקטעים האלה. עם כל שאר החברים שהיו ב"חבורה" (5 ילדים בערך של חברים ממש טובים) היו לי יחסים אחלה.. שסיימתי את כיתה ט', בחופש הגדול, אז קנו לי גיטרה חשמלית וכמובן מרוב התלהבות אני ניגנתי שעות על גבי שעות ויצא שלא באתי לכל מיני מפגשים.. הסתבר שזה עצבן את החבר שהזכרתי מקודם (נקרא לו ב'), אז זה עצבן את ב' ועוד חבר אחד. זה לא שלא באתי לשום מקום, כן באתי, פשוט בסביבות אוגוסט קצת פחות.. ומתחילת י', בצביעות מוחלטת בלי שאני יודע, ב' התחיל ללכלך עליי מאחורי הגב, ניסה לשכנע אנשים לנדות אותי, לא להזמין אותי.. אסכם את זה במילה - שפל, מבלי שעשיתי לו משהו, לא ניסיתי לפגוע בו בכלל ולא פגעתי. ולאט לאט אני רואה שפחות מזמינים אותי.. אני שומע שחברים שלי הולכים ולא מזמינים אותי.. בהתחלה אני נעלב וזה מעצבן אותי ואני מנסה לתקן את זה, לא ממש הולך. בנוסף גם הם התחילו להפגש בלעדיי עם בנות מעיר אחרת שחבר אחד שלי הכיר להם (הוא הכיר אותם כי הן היו איתו באיזה מחנה). אז ככה זה נמשך לזמן מסויים.. הם נהיו יותר חברי בית ספר כאלו ומדי פעם שיחקתי איתם כדורגל אבל כדורגל פחות מבטא חברות. שנאתי את התחושה הזו, שגם לפעמים בהפסקות לא השתלבתי בשיחות עם החברים וכאילו מעמדי ביניהם פחת, ירד לי הבטחון. הגיע החופש הגדול של אחרי כיתה י', וואלה היה חופש גרוע.. הייתי תקוע בבית רוב הזמן..
דרך אגב, אני אציין שאני לא איזה בחור מוזר שלא מדבר עם אף אחד או משהו כזה.. אני מדבר עם אנשים מהכיתה לדוגמא וזה לא שיש איזו סיבה מובהקת לתהליך שקרה.
לקראת תחילת כיתה י"א התחלתי להתעניין בכושר קרבי, תמיד רציתי להיות בקרבי (צוק איתן גם דיי חיזק לי את הרצון לשרת ביחידה מובחרת ולשאוף גבוה). הצטרפתי לכושר קרבי ממש מתחילת ספטמבר, הרגשתי שזה קצת משפר את הבטחון שלי, אחרי כמה זמן הייתי לי פציעה וחזרתי לא מזמן אבל זה לא רלוונטי. בכל מקרה, עכשיו אני כבר לא במאבקים כל הזמן להשתלב עם החברים שציינתי מקודם, הם נהיו צבועיים, שטחיים ולוזרים, שפוטים כאלה. בנוסף הם התחילו להתחבר לאיזה חבורת שישיסטיות מטומטמות רצח. אפילו יש חבר אחד שכל איזה חודש מחליף חברה שישיסטית אחרת.
למרות שאני לא מחפש להיות איתם יותר מדי, אני מוצא את עצמי שאין לי עם מי להיות בהפסקה לדוגמא.. ואני לא יוצא הרבה.. יש לי חברים אחרים, אבל הם מפוזרים בין חבורות אחרות ככה שזה בעייתי להשתלב. בזמן האחרון אני מתחיל להרגיש קצת בודד ואני רוצה חברים אמיתיים, זה משהו שנראה כמובן מאליו לכל כך הרבה נערים בגילי אבל זה לא.. יש מספיק חברים שמדברים איתם לפעמים וזה אבל הם בכלל לא חברים טובים או אמיתיים..
אשמח לעצות למרות שאני יודע שלבסוף פשוט אצטרך אולי באיזה צעד לנסות להצטרף לחבורת ילדים. בינתיים אני מרגיש תחושה לא כיפית שאין לי חברים אמיתיים וזה מרגיש דיי בודד.