רגשות מעורבים כלפי ידיד, לפעמים הוא דוחה אותי ולפעמים אני חושבת שהוא אהבת חיי

שלום לגולשי האתר, אני מחפשת קצת תשובות בנוגע למשהו שמאוד מעסיק אותי ומתסכל אותי.
חשוב לציין שאין לי הרבה ניסיון בקשרים זוגיים ובסקס.

יש מישהו שאני מכירה כבר כמה שנים.. בהתחלה הרגשתי שהחיבור בנינו הוא לא מאה אחוז, אבל בכל זאת היה לנו נחמד ביחד והקשר בנינו התפתח לקשר ידידות טוב.
בהתחלה לא נמשכתי אליו בכלל. להפך.. לחשוב עליו בסיטואציה מינית פשוט הגעיל אותי, למרות שאין בו שום דבר מגעיל באמת והוא דווקא נראה בסדר גמור, ואין לי הסבר לתחושה.
הייתי אומרת שהוא פשוט לא הטעם שלי, אבל יצא לי להרגיש משיכה גם כלפי אנשים שיש להם את המאפיינים הלא מושכים שיש לו.
עם הזמן תחושת הדחייה המינית התמתנה ולעיתים רחוקות הרגשתי אפילו איזה גיץ קטנטן של משיכה.

דווקא ברמה הרגשית מאוד התקרבנו.. אפשר לומר שהוא האדם שהכי קרוב אליי עכשיו.
הוא תמיד יודע מה אני עוברת וגם אני יודעת מה קורה איתו ומאוד אכפת לי ממנו.
מאוד מאוד קשה לי לתת אמון באנשים, אבל עליו (באופן יחסי) אני מרגישה שאני יכולה לסמוך..
אני מרגישה שאין גבר אחר שיותר ראוי לאמון ממנו, בגלל שלמרות שזה לא מה שהוא רצה מהקשר במקור, אנחנו ידידים כבר שנים והוא לא שינה את היחס שלו כלפיי כשהוא הבין שזה לא מתקדם לכיוון מיני או זוגי.
אני מרגישה שבאמת נכנסתי לו ללב.. אפילו רציתי לסיים את הקשר איתו מהסיבה הזאת, כדי לא לפגוע בו. אבל בגלל שאנחנו מאוד קרובים והוא אמר בעבר שהוא בסדר עם המצב הקיים, בנתיים לא חתכתי.
אם זה נשמע כאילו אני מנצלת אותו בצורה כלשהי, אז בכלל לא. גם לי יש רגשות.

אז בגלל חוסר המשיכה שלי המצב נשאר בגדר ידידות עם גבולות ברורים.. שלפעמים הוא עוקף..... אבל בגלל הקירבה הנפשית אני מעבירה את זה הלאה.
רוב הזמן הכל יחסית רגוע.. עד שהוא מתחיל לצאת עם מישהי. אני לא מראה את זה כלפי חוץ, אבל מבפנים הלב שלי נשבר.. אני בוכה ומרגישה כל כך רע עם עצמי שאני מפספסת אותו בגלל שטויות שיטחיות של מראה ומשיכה.
אני מרגישה פשוט דפוקה ושיטחית וחושבת שאם הם יפרדו אני לא אתן לו להתפספס שוב.. אבל כשהוא יוצא מהקשר זה שוב לא קורה, ואני פשוט לא רוצה אותו פיזית ובנוסף נזכרת בחוסר ההתאמה הראשונית שהייתה לנו בהתחלה, כשרק הכרנו.
ואני גם חושבת לעצמי שהייתי רוצה שהחלק המיני יזרום בכיף ובטבעיות ולא בכפייה עצמית.. וחבל לי לוותר על לחוות את זה.
ניסיתי הרבה פעמים לדמיין אותנו בסיטואציות מיניות, הכרחתי את עצמי לחשוב על זה כי קיוותי שככה אני אתרגל לרעיון ויהיה לי קל במציאות לקחת את זה לשם.. אבל מה שקורה זה שבדימיון אני בכל זאת משנה דברים, ובמציאות שוב לא בא לי עליו.
אפילו את המגע שלו אני לא אוהבת.

אז השאלות שלי הן:

למה זה קורה לי - איך אפשר מצד אחד לא להמשך למישהו, אבל מצד שני לאהוב אותו ברמות כאלה של להרגיש כל כך הרבה כאב כשהוא נכנס לקשר עם מישהי אחרת?

האם יש דרך לשנות את מה שאני מרגישה כלפיו ולגרום לי להמשך אליו?

האם יכול להיות שאני נרתערת ממנו כי אני פשוט לא מנוסה, או כי אני מפחדת להתנסות? בגדול אני כן רוצה להתנסות ומרגישה מוכנה.. אבל בכל זאת קצת נרתעת, יכול להיות שהקרבה הנפשית מקשה עליי עוד יותר?

תודה רבה לכל מי שקרא את כל זה :)
אודה לכם אם תוכלו לעזור לי להבין מה עובר עליי...