שלום,אני שיר בת 21,
הייתי מאוהבת במישהו מהשכבה שלי במשך מלא שנים ולפני שנה אמרתי לו את זה והוא הסכים לצאת איתי לדייט.הוא הראה בי התעניינות שלח לי הודעות עם סמיילים עד שעות מאוחרות של הלילה וביקש את הטלפון שלי.חשוב לי לציין שזה היה הדייט הראשון שלי ולא היה לי נסיון עם גברים או בדייטים.אני הרגשתי מאושרת כאילו החלום שלי התגשם והייתי בתחושה כזאת כאילו ״זה יותר מידי טוב בשביל להיות אמיתי״ והייתי כולי שמחה ובהתרגשות.יצאתי איתו לדייט ,הלכנו בערב לחוף הים,דיברנו קצת ושאלנו דברים אחד על השני ואז היתה מין שתיקה מביכה כזאת בנינו ואז נישקתי אותו והתנשקנו איזה עשר דקות ושנישקתי אותו שמתי לב שיש לו דפיקות לב מהירות ,כאילו הוא נלחץ ממני,ואז הוא אמר לי שהוא צריך ללכת שהוא הבטיח משהו לאבא שלו ואמרתי לו שזה בסדר ואז הוא ליווה אותי הביתה והלך.חיכיתי שהוא יצור קשר עברו יום יומים ראיתי שהוא לא שולח שום הודעה ,אז שלחתי לו מה קורה,נהנתי איתך בדייט,ואז הוא ענה לי שגם הוא נהנה וזהו לא שלח שום הודעה אחר כך.חיכיתי שבוע וכלום שום הודעה.שלחתי לו היי מה קורה ,מתי תרצה להפגש שוב,הוא רשם נראה כבר,יש לי שיעורים,או שהיה עונה לי איזה שעה אחרי והייתי רואה שהוא מחובר.בסופו של דבר הבנתי שהוא לא מעוניין אבל הייתי חייבת לנסות פעם אחרונה,שלחתי לו הודעה אחרי מספר ימים,רשמתי לו שאני מצטערת שלא הלך בדייט ושאין לי נסיון בדייטים וזה היה הדייט הראשון שלי ושאני אשמח להכיר אותו ואשמח לעוד הזדמנות.והוא רשם שאין לא זמן והוא מצטער וכל מיני תירוצים,אבל כבר הבנתי שהוא לא בעיניין שלי יותר ושהרסתי את זה.הרגשתי כל כך נורא עם עצמי ברמות ,כעסתי על עצמי כל כך שהרסתי את הדייט בגלל טפשות וחוסר נסיון.בראש שלי תמיד דמיינתי שהוא יהיה חבר שלי ושנתחתן .הייתי ממש שבורה ,נשבר לי הלב,אהבתי אותו כל כך ,מעולם לא אהבתי מישהו ברמה שאהבתי אותו,בכיתי במשך חודש והייתי בדכאון בגלל זה.הוא הגיב אלי בצורה כל כך קרה ומרוחקת והרגשתי שינפצו לי את הלב.עברה שנה מאז והתגברתי אליו אבל עכשיו יש לי בעיה אחרת.
אני יצאתי לדייטים מאז ,יצאתי עם גברים חדשים,רציתי להכיר מישהו בהתחלה.
אבל לאחרונה אני מרגישה שאני לא מסוגלת לפתח רגש לאף אחד ,באמת שניסיתי,יצאתי לדייטים עם גברים בגילי וניסיתי להרגיש אליהם משהו,אבל שאני חושבת על אהבה כל מה שזה מקשר לי זה הרגשה של כאב וזה גורם לי לרצות להתרחק מגברים ולא להכיר ולאהוב אף אחד, הרגשה כזאת כאילו כל הגברים הם חרא ואין טעם להתאמץ ולהכיר.אני מרגישה שאני לא מסוגלת לסמוך ולאהוב שום גבר.שלא תבינו לא נכון כן יש לי ידידים אבל אני לא נותנת לאף אחד מהם לעבור את גבול הידידים וגם שמתחילים איתי אני אומרת שאני תפוסה רק כדי שיעזבו אותי בשקט.אני סטרייטית אבל ככה אני מרגישה שאני לא מסוגלת לאהוב יותר.אני לא רוצה להשאר לנצח לבד מה עושים ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות