אני כלכך מטומטמת ונגעלת מעצמי, מה חסר לי ? פעם חשבתי שאחרי שאעבור טסט הכל יסתדר לי בחיים ואז חשבתי שלא יסתדר לי כלום בחיים עד שאמצא חבר, יש לי גם רשיון, גם חבר מדהים ממש, גם משפחה שאוהבת אותי.. ואני ממשיכה לענות את הגוף שלי.. אוכלת ואז מקיאה, כל פעם מבטיחה לעצמי שזו הפעם האחרונה, מסתכלת במראה ואומרת מיה דיי מעכשיו את לא משוגעת יותר.. אבל אני כבר לא שולטת בזה.. אני אוכלת ולא נהנית כי יודעת שבקרוב אמצא את עצמי דוחפת אצבעות.. אני באמת נראית בסדר וכולם אומרים שיש לי אחלה גוף.. אבל המציאות הזאת שהרזה זה היפה היא זו שאני מתעסקת בה הכי הרבה ונמאס לי מעצמי, אני לא שולטת באוכל, הוא שולט בי.. פתאום הסתכלתי בדיעבד והדבר המזעזע הזה נמצא אצלי כבר שלוש וחצי שניםם !! מפחדת שזה מה שיגרום לי לסבול בצבא ויגרום לי לרצות להיות יומיות וקרוב לבית.. התפקיד שלי חמש שעות נסיעה מהבית ותפקיד שלי הוא תומכת לחימה.
אני עובדת עצות כי אני יודעת שזה יקרה גם מחר ואולי אפילו שוב היום, פשוט בכל בזדמנות שניתנת לי..
האם שווה לבזבז את הכסף שהרווחתי ועבדתע הרבה וקשה בשבילו לפסיכולוג ? אולי זה מה שיעזור לי.. גם לא מסוגלת לספר לאף אחד.. למה אני הורסת לעצמי את החיים שאני יכולהצלהיות מאושרת..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות