אני הולכת לפרוק כאן קצת,מבקשת לא לשפוט ולהגיב רק מי שיכול לעזור.
ביום הולדת של גיל 15,הוריי נסעו לחו"ל ולי היה בית ריק.
הזמנתי בשישי בערב חברה ושני ידידים. שתינו קצת וידיד אחד ביקש שנילך
לחדר כי רצה לדבר איתי. בזמן הזה חברה שלי והידיד השני שמו שירים
בסלון על ווליום ולא היה אפשרי לשמוע כלום.
הייתי שיכורה והוא נעל את הדלת עם מפתח לא נתן לי לצאת ובלי לפרט
יותר מדי נאנסתי..
זאת הייתה הפעם הראשונה שלי.
תמיד חשבתי שהפעם הראשונה שלי תהיה עם חבר רציני מתוך הסכמה,
וזה מה שקרה..אני מתוך בושה שתקתי.לא סיפרתי לאף אחד על אותו מקרה.
לא היה לי אומץ.
לאחר חודש שקצת התאוששתי,התחלתי קשר עם בחור בן 18.
היינו חצי שנה ביחד,הייתי מאוהבת בו בטירוף וזה לא היה הדדי. הוא בגד
בי,ניצל את התמימות שלי,וכמובן שגם איתו שכבתי.
אחרי החצי שנה החלטתי להיפרד ממנו,לא יכלתי עוד להמשיך עם הכאב הזה.
הייתי פגועה מרוסקת ושבורה. אי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת..
"הדרך הכי טובה לשמור על הלב היא להתנהג כאילו אין לך אחד כזה"
כנראה שבאמת האמנתי במשפט הזה.לפיו התנהלתי.
ברוב טיפשותי התחלתי לשכב עם בחורים בזה אחר זה,לשחק בהם,לגרום
להם להתאהב בי ולעבור לאחד אחר. רציתי שירגישו מה שאני מרגישה.
חשבתי שאולי זה יגרום לאקס לקנא.....לא יודעת מה חשבתי לעצמי.
כיום אני כבר בת 17 ואומנם הצלחתי פחות או יותר להתגבר על האקס,
אבל אני לא מצליחה לפתח מערכת יחסים,לא מצליחה להתאהב,שוכבת
עם בחורים כאילו זה כלום. אין לי ערך לסקס ואין לי ערך לגוף שלי.
אני על סף שבירה וזקוקה לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025