עומדת לפגוש בחתונה את משפחתי מצד אבא אחריי נתק של עשור, איך להיפתח ולזרום?

שבוע טוב
קוראים לי ירדן,אני בכיתה יב מירושלים
אני ביישנית מלידה ,זאת עם הקול השקט ,שלא אוהבת להתבלט ולדבר יותר מידי.
עברתי בחיי הקצרים הרבה כשלונות,אלו דברים שגרמו לי להוריד מהערך העצמי שלי ולאהוב את עצמי פחות. הגעתי למצב שאין לי בכלל ביטחון עצמי.
אני פשוט לא אוהבת את עצמי והייתי מוכנה לתת הכל בשביל להיות מישהי אחרת.
לאחר שההורים שלי התחתנו ,עוד לפני שנולדתי נוצר ריב בין אמא שלי לסבתא שלי מצד אבא (בין אמא שלי לחמותה) ,מה שהוביל לנתק של שנים.
מצד אבא שלי יש לי משפחה מורחבת גדולה מאוד מאוד מאוד..כ"כ הרבה בני דודים בני גילי בעיקר.
אחרי שנולדתי ,ייצא לי לפגוש את המשפחה המורחבת ואת כל הבני דודים הרבים שיש לי אבל זה היה בגיל קטן,לפני המון זמן ומאז לא פגשתי אותם לפחות עשור.
(בגלל הנתק)
ביום שני שיהיה השבוע ,אחת מבנות הדודות שלי מצד אבא מחתנת ואבא שלי חייב אותי להגיע לחתונה.אני עומדת לפגוש שם את כל המשפחה המורחבת שלא ראיתי שנים (דודים,דודות,המון בני דודים וכו..) ,אבא שלי סיפר לכולם שאני מתכונת להגיע לחתונה ופיתח אצל כולם המון ציפיות ..
המשפחה שלי מצד אבא מזרחית מאוד , לפי מה שחקרתי בפייסבוק גיליתי שרובם מהסגנון הערסי,שחומים כאלו,עם שרשראות,קעקועים ועגילים בכל מיני מקומות. ואני הכי לא הסגנון הזה!!!! אני נראית הילדה הטובה ,נראית אשכנזיה,הולכת רק עם חצאיות, לא מתלבשת צמוד..גדלתי במשפחה של אמא שלי,משפחה אשכנזייה טובה-וככה יצאתי.
אני נורא מפחדת מהחתונה, לא יודעת איך אני יגיב בעיקר כי אני יודעת שאשאר לבד..אבא שלי בטוח יילך לאחים שלו,לחברים..לא יודעת למי, ואני יעמוד שם לבד,לא מכירה אף אחד ..ואני ילדה יחידה במשפחה ככה שאין לי אח או אחות שיבואו איתי.
רק מלחשוב על הסיטואציה בא לי לבכות.כ"כ לא בא לי ללכת לחתונה העלובה הזאת ,לפגוש את כל הדודות הזקנות,את הבני דודים..לקלוט את המבטים של כולם נעוצים בי ,לשמוע לחשושים עליי ,דיבורים מגעילים על אמא..לא רוצה להיות במצב הזה שישפטו אותי!!! ואין לי דרך לבשתחרר מהחתונה הזאת.אבא שלי אמר שאני חייבת להגיע ושאם לא-הוא לוקח אותי בכח..
איך אתם ממליצים לי לשרוד? אין לי בעיה להכיר את הבנות דודות שלי למרות שהם בסגנון שונה אבל יש לי חשש שיצחקו עליי,שלא יקבלו אותי יפה....הם ערסיות כאלה ומפחידות...איך להתחבב עליהם למרות השוני?
ואל תגידו :"תהיי מי שאת"...אני דווקא חושבת שאני צריכה הכי לא להיות אני בערב הזה, כי יש לי אופי זוועה.ביישני כזה,משעמם ושקט אז אני לא ישרוד שם.
באופן כללי-איך להתגבר על הביישנות? לצחוק עם כולם? ולזרום..למרות שאני לא מכירה שם אף אחד... ועל מה אני יכולה לדבר איתם? מפחדת שלא יהיו לי נושאי שיחה..