חזרתי לקשר עם האקסית אבל היא אדישה, להילחם?

טוב אז מכיוון שיש לי ניסיון טוב עם הייעוץ שלכם החלטתי לפתוח עוד נושא...
אני והאקסית נפרדנו לפני בערך חודשיים ומאז לא הצלחנו להתנתק אחד מהשני. היינו בקשר מסוים ביוזמת שני הצדדים. לפני שלושה שבועות נפגשנו במסיבה, היא באה לישון אצלי אח"כ והיא הציעה שנחזור לדבר בתדירות גבוהה יותר וגם שניפגש כשיתאפשר. היא רצתה לנסות ולראות איך היא תרגיש עם זה, ואם יהיה לה טוב - אולי נחזור (כנראה שנחזור). לא התלהבתי אבל הסכמתי. אני רוצה שנחזור. אומנם היינו רבים הרבה אבל אהבה קיימת והיה לי חבל לוותר על זה. התחלנו לדבר יותר, נפגשנו באופן קבוע (אומנם לא יותר מדי, אנחנו בכול זאת לא זוג). התחלתי ליזום הרבה יותר מבעבר למרות שאני ממש לא רגיל לזה, היא הייתה היותר דומיננטית בקשר שהיה. היא פחות או יותר כן מראה רצון לחזור (אני מקווה) אבל יש מצבים שהיא אדישה: לא תמיד עונה להודעות, פחות יוזמת שיחות, יש פעמים שאני שולח הודעה בבוקר ואם לא אז היא שולחת לי בשעות הערב או בכלל לא. (בעבר התרגלתי להרבה הודעות בוקר טוב, הודעות לילה טוב, שיחות טלפון לפני השינה). היא בחורה מאוד עסוקה עקב תפקידה בצבא אבל מבחינתי עדיין זה לא סיבה למה היא הרבה הרבה פחות יוזמת מבעבר. את הפגישות אני יוזם כמה ימים מראש כדי שנוכל לתכנן דברים. זה נראה כאילו אם אני לא אזום - הפגישות לא תמיד יתקיימו. הערתי לה על זה, חלק מהדברים היא אמרה שזה רק בראש שלי וחלק הסכימה איתי. אמרתי לה שפעם היא הייתה מראה הרבה יותר הערכה על שאני יוזם ומשתדל, אבל שהאדישות שלה היא חלק גדול גם באשמתי.(הרבה מצבים לקחתי אותה מובן מאליו, לא תמיד התייחסתי אליה יפה, הרבה פעמים גם הייתי אדיש, לא יזמתי והראתי הרבה חוסר אכפתיות. כמובן שמצטער על זה עכשיו כי זה לא הגיע לה). היא הסכימה איתי שפעם הייתה מתנהגת אחרת ושזאת באמת הסיבה שהיום היא שונה - היא נלחמה שנה שלמה . היא גם בחורה מאוד רגישה שמתקשה לשלוט על הרגשות שלה (יכולה לצחוק ולשמוח ואחרי שעה להיות עצובה ולבכות). בחורה שצריכה יחס, חום ואהבה. ואת זה לא תמיד נתתי.
קשה לי ליזום כול הזמן. קשה לי להרגיש שאני הצד שרוצה יותר. קשה לי שאני מוכן לעשות וויתורים והיא פחות אם בכלל (אני לא יכול להגיד בטוח כי אני לא יודע מה היא מרגישה בפנים. אני מסתמך על מה שנראה לי כלפי חוץ. יכול להיות שאני טועה ויכול להיות שלא). אני בחור שמאוד מושפע מדברים מהסוג הזה. זה ממש מפריע לי בשגרת היום יום.
לסיום אגיד שאני מודה שבאיזשהוא מקום זה מגיע לי על היחס שנתתי. אני אוכל את הדייסה שבישלתי. היא לא חפה מטעויות כמובן, היו לא מעט מצבים שהיא יצאה לא בסדר אבל כרגע אני מסתכל עצמי, ומנסה לשפר דברים בעצמי ולא באחרים. בכול מקרה, אני לא יודע אם להמשיך להלחם, להמשיך ליזום, להמשיך להיות הצד שרוצה יותר או פשוט לוותר. זה באמת הרגשה לא נחמדה....
מתנצל מראש על החפירה. הייתי צריך להסביר את התמונה הכוללת. אודה לכולם על העזרה!