היי, שמי לירון, הסיפור שלי הוא כזה:
-לפני שנה וחצי אני ואמא שלי רבנו, עזבתי את הבית והתגוררתי בבית של חבר שלי.
-לאחר שנה של ניתוק מוחלט, אמא שלי ואני השלמנו ולאט לאט התחלתי לשוב הביתה.
-רקע כללי: לי ולאחי הגדול יש חדר משותף. עד שהוא התגייס שרדנו את זה. כשהוא התגייס הייתי הולכת לישון בסלון כשהוא היה חוזר פעם ב. עכשיו, משחזרתי והוא ואני כבר משוחררים, יוצא שאני כמעט תמיד ישנה בסלון. הסיבה העיקרית היא שאני מפנימה שהוא זקוק לפרטיות שלו. עם זאת, כל החפצים והבגדים שלי בחדר שלנו. וכל פעם שאני מעזה להתקרב לחדר הוא מרחיק אותי בטענה שאני מפריעה. אינספור שיחות ביני לבינו ובין הוריי לבינו לא עזרו לטווח ארוך.
-עוד עובדה, יש בו מן כעס צבור כלפיי בתקופה שלא הייתי והוא נאלץ להחזיק את הבית מכל מני סיבות שונות, ואני לא הייתי שם כדי לעזור לו.
-עוד עובדה, הוא לא מסוגל להיות בכעס עם מישהו. הוא מוותר על עצמו טוטאלית רק בשביל שהוא יהיה בסדר עם כולם. אבל לפעמים הוא מתפרץ עליי, בגלל הכעס הצבור, מקלל ומגדף, ואחרי פחות משעה בא לבקש סליחה ועומד על כך שאין בו שומדבר צבור, הכל כדי שאסלח לו.
אז 2 שאלות:
-איך אני מבהירה לאחי שאפע"פ שאני לא ישנה בחדר, עדיין זכותי להיכנס ולהשתהות שם זמן מה? בסה"כ אני נותנת לו ה מ ו ן מרווח אבל זה הגיע למצב שאני לא יכולה לעמוד מול הארון ולהחליט מה ללבוש.
-איך אני מפסיקה את ההתנצלויות הבלתי פוסקות שלו אליי כשאני מרגישה שהוא כועס עליי עדיין?
תודה מראש...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025