טוב אז ככה- לפני שנתיים יצאתי עם מישהו שמהרגע הראשון שראינו אחד את השני היה בינינו קליק. לקח לנו כמה זמן לצאת כי באותה התקופה הייתי לקראת סיום קשר מעיק ומציק עם מישהו אחר, ובכלל הוא היה ביישן כזה, אז עד שאני לא הזמנתי אותו לצאת הכל היה באוויר.
יצאנו חצי שנה, וכל החצי שנה הזאת היה פשוט מדהים. הוא היה החבר הכי טוב שאפשר לבקש, אנחנו דתיים אז גם לא היה יותר מידי מגע והכל באמת התבסס על משהו אמיתי וטוב.
בשלב מסוים הרגשנו שזה די עומד במקום והפרידה היתה הדדית, בלי כעס ופשוט המשכנו כל אחד לדרכו. אחרי כמה חודשים הרגשתי שעשיתי טעות ודיברתי איתו והחלטנו לתת עוד הזדמנות (חשוב לציין שהוא לא האמין בהזדמנות הזאת) ואחרי שבוע וחצי זה נגמר שוב.
מאז יצאתי עם כמה בנים, ואף פעם לא הרגשתי את מה שהרגשתי איתו. ולמרות שאני יודעת שאני צעירה עוד אני מפחדת. אני מפחדת שפספסתי את אהבת חיי, שעשיתי איזו טעות טיפשית כשויתרתי ולא נתתי לזה הזדמנות עוד בפעם הראשונה ולא הייתי סבלנית לראות אם זה יתפתח לאנשהו.
ועכשיו כשאני רואה שאף אחד לא מתקרב לקרסוליים שלו אני כל הזמן רק נזכרת כמה טוב היה לנו יחד, ומפחדת שלא אזכה לזה שוב בעתיד. האם יש סיכוי שהייתה לי הזדמנות אחת ופספסתי אותה?
אוף. אני לא יודעת מה לחשוב ומה להרגיש, מאז אני באמת מתחרטת. חשוב לי לציין שזה לא שאני מתעסקת בזה כל היום, המשכתי את החיים, אני ממש לא דכאונית ואני כן יוצאת עם אנשים אחרים, אבל ככה בקצה המחשבות שלי זה יושב, וכל פעם שקצת רע אני נזכרת ומצטערת שוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025