איך לספר להורים שאני והחבר חזרנו? הוא לא מוצא חן בעיניהם, אבל לי טוב איתו

היי לכולם. הסיפור בגדול הוא כזה:
אני וחבר שלי ביחד כשנה וחצי. לפני כמה חודשים טובים, ההורים שלי כנראה התחילו להבין שאנחנו יחד יותר ממה שהם חשבו שנהיה, והתחילו להגיד לי עליו כל מיני דברים שלא מצאו חן בעיניהם: אנחנו לא חושבים שהוא טוב בשבילך, הוא רכרוכי מדי וחסר ביטחון, הוא ילד טוב אבל לא מדבר כשצריך, ועוד כל מיני כאלה עם דוגמאות מופרזות. כמובן שניסיתי להסביר ולהתנגד, כי אני לא חשבתי ככה וגם אם בחלק מהדברים הם צדקו, לי בסה"כ היה טוב איתו. הוא הרבה מאוד פעמים היה מדבר ודואג לי בכל מיני מקרים שהם לא ראו. והם הסתכלו רק על מה שהם ראו, שזה הוא, בחור שקצת ביישן מטבעו ובעיקר ליד ההורים שלי.
אז הדיבורים האלה נמשכו ונמשכו בניסיונות לשכנע אותי, ואני הייתי קרועה, ובסופו של דבר חשבתי לעצמי שאולי הם צודקים, ואולי אני סתם פוחדת להכיר מישהו אחר. הרגשתי שכל העניין כבד עליי (הוא הבין שדברים מציקים לי, אבל לא ידע מהעניין כי לא רציתי להכאיב לו), ובסופו של דבר נפרדנו בקיץ. הפרידה הייתה לי מאוד קשה.
מנסיבות כאלה ואחרות חזרנו להיפגש, חלקית כי יצא וחלקית כי חיפשנו תירוץ ובכללי הייתי צריכה תמיכה והוא נתן ללא תנאי. ניסינו, באמת שניסינו, אבל היה לשנינו מאוד קשה בנפרד, כי בסה"כ יש בינינו אהבה והחלטנו שאנחנו בערך ביחד. ההורים לא ידעו על זה. הוא מאוד תומך ומבין למרות הקושי שלו והרצון שנצא בפומבי וזה. היו כמובן פעמים שהוא היה מתוסכל וכעס ואמר לי תחליטי או שאנחנו ביחד או שלא, ושוב ניסינו להתנתק אבל אמרתי לעצמי לעזאזל אין שום סיבה שנסבול בגלל ההורים שלי ולא נהיה ביחד.
אז מבחינת מה שהם יגידו או לא, זה כבר ממש לא אכפת לי כי אני יודעת מה אני רוצה, וגם אם היה משהו במה שהם אמרו, עכשיו זה לא רלוונטי כי עברנו משהו והוא הרבה יותר בטוח בעצמו ממה שהיה כשהכרנו, ושנינו התחזקנו. ואני מכירה אותו יותר מהם. אנחנו מאוד רציניים בקשר שלנו, מאוד אוהבים ואפילו חושבים על לעבור לגור ביחד כשתהיה אפשרות קרובה.

עכשיו אני מרגישה שהגיע הזמן לספר להם כדי שנוכל לנהל זוגיות כמו שצריך.
אני אשמח לעצות כי אני מאוד חוששת לעשות את הצעד הזה. השאלה היא איך לגשת אליהם, בלי שהם יתקיפו אותי כמו שהיה, ואיך לא לתת לזה להשפיע עליי. זה מאוד מלחיץ אותי, אבל אני חייבת ורוצה לעשות את הצעד הזה.
אני רוצה שהפעם, למרות שהם לא כזה מחבבים אותו, להרגיש בנוח לידו ולידם, ולהציב גבולות של אני איתו ואנחנו נפגשים וכו' וכו' גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם. ואני רוצה להרגיש בנוח שהוא בא אליי הביתה, לא משנה כמה זמן הוא נשאר ושלהם זה מפריע ולא נוח והם גורמים לי להרגיש לא נוח. בקיצור לעשות את זה כמו שצריך אחרת עדיף לא לעשות בכלל.
אני צריכה ניסוח שיקבע להם עובדות וימנע מהם להעיר הערות ושלא יחמיצו לי פנים כל הזמן כמו שהיו עושים.
אגב חשוב לציין שלמרות העניין, ההורים שלי בדר"כ בראש טוב, ותמיד השתדלתי להקשיב לעצות שלהם כי בסה"כ הם טובות והם רוצים לטובתי. אבל כאן זה עניין אחר.