ההורים אוסרים עליי והחבר נדחק הצידה, האם להפסיק לשקר?

אני נמצאת כבר שלוש שנים בין הפטיש לסדן.
יש לי חבר מדהים, אנחנו 3 שנים ביחד, ויש לי גם הורים מדהימים, ובדגש על האמא- אני והיא כבר 17 שנים ביחד ;-)
הבעיה היא שמהרגע שהתחילה המערכת יחסים, אמא שלי הפכה ל"פחות מושלמת".
אמא שלי קצת old fashion - לא נותנת לי להיות אצלו כשאמא שלו לא בבית (אמא שלו משרה מלאה ועובדת עד 6 בערב.) , כשרציתי להתייעץ איתה על מתי כדאי לקיים יחסים התשובות שלה היו "רק בגיל 21-23" ו-"למה את מתעסקת בזה? הוא מכניס לך שטויות לראש!"
חבר שלי גדל אצל הורים שפחות או יותר מאפשרים הכל, ואז הגבולות שאמא שלי מציבה לי נראים לו כאילו אני גרה אצל הורים מכים - הוא כל הזמן אומר שאני צריכה להעמיד להם עובדה ולא מבין שבניגוד להורים שלו, ההורים שלי לא ישתקו ויגידו "כן המלכה" , אלא יגרמו לי לרדת מהענן מאוד מאוד מהר.
ואני- גם לי יש צד חיובי וצד שלילי. הצד החיובי זה שאני ילדה טובה מאוד- מלמדת חברים בצורה באמת מקצועית, רוב הזמן אני עסוקה בדברים שקשורים לבי"ס, חולמת להיות מנהלת בי"ס, מישהי באמת עצמאית ועם ראש על הכתפיים. הצד השלילי זה שאני כמעט תמיד אתחמק מעימותים פנים מול פנים (בכתב אין לי בעיה), ואז בשביל להשיג מה שאני רוצה אז אני מתחמנת ומשקרת.

דוגמה קיצונית לקשר בין חבר שלי, אמא שלי, אני - זה מה שקרה לי אתמול.
ההורים שלי באילת, ויש לי אח אחד גדול בבית שאכפת לו ממני מאוד.
אני וחבר שלי רצינו המון זמן שאני אשן אצלו ואני התחמקתי מזה כדי שלא יהיו לנו צרות, אבל החלטתי שהפעם נלך על זה. תיכננתי את זה הרבה בצורה של שקרים ותחמונים להורים ולאח שלי- ואז כמובן התחרטתי על זה מאוד. וכאן הסיפור התחיל להסתבך. אח שלי הבין שמשהו פה "מסריח" והתחיל לשכנע אותי שאני יאמר אמת, לא אמרתי. ההורים של חבר שלי באו לאסוף אותי ואז הסתבר לי שחבר שלי תיחמן אותי ואת אמא שלו וגרם לסיטואציה ממש לא נעימה בינינו (אמר לכל אחת משהו אחר כשירצה אותה) ואח"כ כשכבר הגעתי אליו אז ניסיתי לחשוב איך נעבור את זה- וחבר שלי כל הזמן חזר ואמר "עזבי. לכי לישון. יהיה בסדר." - משמע, תברחי מהמציאות ודברים יסתדרו מעצמם. מחשבה ילדותית לחלוטין, מצד שני- גם אני לא נשמעת כאן כ"כ בוגרת הא? מזל שזה אנונימי.
בסוף נקלענו למצב שהייתי חייבת לחזור הביתה. לא היו אוטובוסים, חבר שלי לא רצה שאתקשר לאח שלי "אז עכשיו הוא ידע בוודאות שהיית אצלי, מה עשית בזה?" ובסוף הוחלט שנלך ברגל לבית שלי- הליכה של 40 דק, באחד וחצי לפנות בוקר. זו גם היתה הרגשה מאוד לא נעימה ללכת בשעה כזו וגם הוא כל הזמן דיבר על זה שהוא לא מבין ומה הסיפור שאשאר אצלו ומה הסיפור שנצא בשעות מאוחרות ושאנחנו כבר 3 שנים ביחד...
אני כל כך מבולבלת. אני רוצה להפסיק לשקר, ואני אפסיק לשקר. אבל אני מרגישה שחייב להיות לזה פתרון שגם חבר שלי יוכל להפיק ממנו ולא רק אמא שלי..... כי במצב של להפסיק לשקר וזהו אז הקשר שלנו ידחק הצידה... לא?