אמא שלי אובססיבית אליי, מנסה לצאת מהבית ולא איכפת לי כבר איך

אמא שלי אובססיבית אלי, כל אחד שרואה אותה אומר את זה,אני לא יודעת למה זה, אולי זה בגלל שאני הכי קטנה או כי היא התפללה בשבילי כל כך הרבה זמן...
אני ממשפחה דתיה יש לי אחות בת 30 ומגיל קטן היא רצתה אחות קטנה חוץ ממנה יש לי עוד שני אחים מעלי ורק אז אני.
אמא שלי ממש רצתה ילדה בשביל אחותי, היא התפללה שנה וחצי בשביל שתצא לה בת. הלידה שלי הייתה קשה אבל נורא מחזקת מבחינה רוחנית, הייתי אמורה להיוולד בניתוח קיסרי ואמא שלי פחדה והיא הלכה לרבנית שנתנה לה ריבת אתרוג שהפכה אותי ויצאתי בלידה רגילה, אמא שלי קראה לי תהילה על שנה וחצי של תהילים וגם השם שלי התגלה אליה בחלום ממלאך. בנובע מכך היא מצפה ממני שאני אהיה דתייה מה שלא נותן לי לנשום ורק מרחיק אותי מהדת.
יש לי חבר כבר כמה חודשיים והוא יותר גדול ממני בשנה וחצי ואמא שלי ממש מתנגדת לקשר הזה משום מה ולא נותנת לי אפשרות בכלל לצאת מהבית רק ללימודים ולפני כמה ימים היא הציבה לי חוק שאני חייבת לחזור ישר אחרי בית ספר הביתה ולהתקשר אליה אם היא לא בבית בשביל שהיא תדע שהגעתי.
היא מציבה לי שעה להגיע הביתה כשאני יוצאת במידה אם יש חופש או אין חופש -10- ואם אני לא מגיעה בזמן אבא שלי צורח עלי! (יש לציין שעוד חודש יש לי 15)
אני ניסיתי לברוח כמה פעמיים מהבית ואמא שלי חסמה אותי אך בזמן האחרון אני מרגישה יותר מידי חנוקה אז לפני שבוע הכנתי לי כבר תיק למקרה שההורים שלי יריבו איתי שוב אני פשוט אקח את התיק ויצא.
לפני כמה שנים התחלתי לחתוך כי ההורים שלי אף פעם לא נתנו לי חופש הם היו סוגרים אותי בבית וניסיתי כמה פעמיים לקפוץ מהחלון והם עצרו אותי, מאז שאני וחבר שלי ביחד כל פעם שאני רבה עם ההורים שלי אני מדברת איתו עד שאני נרגעת וככה אני לא חותכת אבל בריב האחרון שלי עם ההורים הם לקחו לי את הפלאפון ואבא שלי כמעט שבר לי את היד ואגב חבר שלי הביא לי את הפלאפון הזה כי את הקודם אבא שלי שבר לי. לא יכולתי לתקשר עם חבר שלי וחתכתי שוב ואחרי שסיפרתי לחבר שלי וראיתי את המבט המאוכז הזה על הפרצוף שלו התחלתי יותר לשנוא את ההורים שלי.
ככה זה מגיל קטן בכתה ד' הפכתי להיות אתאיסטיט אומנם ד' זה גיל קטן אבל אני הייתי נורא בוגרת לגילי והתחלתי לעשות שטויות כמו לעשן ולשתות ולהתחיל לצאת עם בנים ולהתנשק וכל זה עוד ביסודי,הפכתי לפרחה פשוט מטעם החברה שהתחילה להשפיל אותי וניכנסתי לדיכאון עמוק יותר .
אני כל יום רבה עם ההורים שלי וכל פעם שיש לי אפשרות אני בורחת מהבית בשביל קצת חופש ולא אכפת לי כבר שיבואו צעקות אחרי זה.. אני ביקשתי מאמא שלי לעבור לפנימיה ועכשיו התחלתי לחפש לי פנימיה דתית כמובן כי היא לא מרשה לי משהו אחר.
אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא .. אני פשוט מנסה לצאת מהבית לא אכפת לי כבר איך..