נמאס לי לנסות להתחבב על אנשים.
פעם כולם היו מתחברים אלי בלי שום בעיה .. היום הכל שונה ..
אני מרגישה לא קשורה לכיתה שלי מזל שזו השנה האחרונה ..
אני רבה עם המון אנשים בעבודה שלי למרות שרובם פשוט דוחים ובכל זאת אני חושבת שהבעיה היא בי .
יש לי חבר שנה ו4 חודשים והוא חייל קרבי אנחנו מתראים פעם בשבועיים שלוש אבל כבר התרגלנו הוא שנה בצבא .. בכל זאת אנחנו רבים בלי סוף ונפרדים וחוזרים באופן קבוע וזה כבר נמאס .
יומיים בקושי דיברתי איתו כי ניסיתי להפחית בדיבורים שיגררו לריבים וזה עבד אבל הוא שם לב שאני בקושי שולחת הודעות ומתקשרת וחשב שאני מנסה לשחרר לאט לאט ונפגע ..
כבר הרבה זמן שהתמונה שלו בפייסבוק לא איתי והיום שאלתי אותו למה הוא לא מחליף והוא אמר שהוא מעדיף שלא ..
האמת ? נפגעתי .
הפרופיל שלו נראה כאילו אין לו חברה בכלל ..
אני חושבת שזה בגלל שכל פעם שאנחנו נפרדים הוא מחליף את התמונה וכבר אין לו כח לזה .
למדתי למבחן באזרחות 3 ימים ברציפות ובסוף קיבלתי 37 .. התבאסתי והכל ביחד מוריד לי את מצב הרוח ואני נהיית דכאונית כזו ואני יודעת שזה משפיע גם על הסביבה שלי ועל חבר שלי שהוא הכי אופטימי שיש והכי מתחבר לכולם ..
אני חושבת לפעמים שאולי אני מקנאה בו כי יש לו משפחה גדולה ואני בת יחידה וגרה רק עם אמא ולא בקשר עם האבא ( בחיים לא הייתי איתו בקשר )
כל פעם שהוא חוזר הביתה הפלאפון שלו לא מפסיק לצלצל אם זה חברים מהצבא או חברים מהשכונה שהתגעגעו אליו או דודים שרוצים לראות אותו .. ואני מרגישה שאני ההפך ממנו וזה מדכא אותי ..
בשביל ללכת לקניון אני צריכה לשבור את הראש לאיזה חברה אני יכולה לקרוא שתבוא איתי כי אין לי הרבה ..
אני מאוד אוהבת את חבר שלי אבל אני מרגישה עצובה כל הזמן לעומתו וזה מכניס אותי לעוד יותר באסה ואני בטוחה שגם לו לא כיף להיות איתי כשאני ככה ..
איך יוצאים מזה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות