אני בת 14 כיתה ט' ולומדת בבית ספר דתי שזה אומר בית ספר שלומדות בו רק בנות.
בכיתה ז' העובדה שאנחנו רק בנות וכל עניין החצאיות לא הפריע לי, היה לי קל לשים חצאית בבוקר, אפילו בלי לחשוב וללכת לבית ספר ולבלות בחברת הבנות.
בערך באמצע כיתה ח' מצאתי שכמה בנות מהשכבה שלי מתראות עם כמה בנים ולא היה לי אכפת כי הבנות האלו לא היו הרבה בסביבתי וגם הבנים שהם התראו איתם לא היו מסוג האנשים שהייתי מצליחה להתחבר אליהם.
עם הזמן השהות בבית הספר נהיה מייסר, אורך החצאית נהיה מעצבן והתחלתי להעלות אותה למעלה, התפילה בבוקר הפכה לדבר מציק, רציתי כבר לסיים.
הכי גרוע היה הרצון להיות בחברת בנים אני לא מאותן בנות שזה כל מה שהן רוצות, אני לא מאותן בנות שכל כך אכפת להן מאיך הן נראות ויעשו הכל כדי למצוא חן בעיניי בנים אבל העובדה שהזמן המועט כל כך שנמצאתי בחברתם והרושם הקטן שקיבלתי מהם הרגה אותי.
מצאתי את עצמי כל יום מקנאה באותן בנות שיש להן קשר כלשהו, רציתי גם ואני עדיין רוצה אפילו עכשיו והרצון הזה משגע אותי.
השאלה היא מה בדיוק לעשות - האם לנסות להכיר בנים? וגם אם כן איך?
ואם לא מה עדיף לעשות במקום? איך להעלים את הרצון?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025